|
|
עמוד:11
עזבו את המסגרת זו אחר זו וחזרו למעגלי הפשיעה , הזנות והסמים . היכרות קרובה עם הנשים והתוודעות לסיפורים הטראומטיים שלהן הובילו אותי לחשוב כי מעבר לדיאגנוזות המתייגות , יש קשר ישיר בין ההתעללות וההזנחה שעברו בילדותן ולאורך חייהן ובין ההפרעות הקשות שמהן הן סובלות . התחלתי להבין כי מה שמוביל נשים ונערות אל מחוזות הפשע , הסמים והזנות זו ההיסטוריה הטראומטית שלהן , וכי הסימפטומים ואורח החיים שלהן הם דרכי הישרדות והתמודדות , גרועות ככל שיהיו , עם הטראומות שעברו . רבות מבין המטופלות סבלו גם מהפרעות אכילה קשות , בעיקר בולימיה , שהייתה מתפרצת בעוצמה כאשר הנשים הפסיקו את השימוש בסמים , ששימשו כריפוי עצמי לסימפטומים של הפרעות האכילה . בתקופה זו החלו להתפתח בספרות המקצועית הפמיניסטית בעולם הבנות לגבי הקשר בין נערות במצוקה , נשים ונערות עברייניות , מכורות לסמים ומנוצלות בזנות , לבין היסטוריה של טראומות מיניות בילדות . במקביל החלה להתפתח הספרות המקצועית על דרכי טיפול מותאמות , שפעמים רבות היו חתרניות ואתגרו את דרכי הטיפול המקובלות . המעבר מהדיאגנוזות המתייגות לדיאגנוזה של פוסט טראומה של פגיעות מיניות בילדות , והמעבר מדרכי הטיפול הנוקשות , הסמכותניות והענישתיות לדרכי טיפול מעצימות , הדדיות ושוויוניות , הובילו לפריצת דרך מרשימה בשיקום הנשים העברייניות . ספר זה מתבסס במידה רבה על השינוי המרשים במידת ההצלחה של הטיפול בנשים עברייניות , שינוי שהתאפשר רק בזכות שינוי הדיאגנוזות והתאמת עקרונות הטיפול לטיפול בקורבנות של התעללות מינית בילדות . ניסיון קודם שלי ביצירת שינוי משמעותי בטיפול בנשים בזנות בישראל , נושא שאותו בחנתי במחקרי הקודם , גרם לי להאמין כי גם הממצאים שאמצא במחקר הנוכחי יוכלו לסייע בהובלת שינוי בטיפול שניתן כיום לנפגעות פגיעה מינית בילדות הסובלות מהפרעות אכילה . בעקבות המחקר שערכתי על נשים בזנות , יצאתי למאבק שארך כמה שנים על הצורך בהקמת שירותי טיפול לנשים ולנערות בזנות . מאבק 1 ראו גור ( . ( 2004
|
|