|
|
עמוד:12
מעמדן האוניברסלי הבסיסי של הנשים בחברה הקיימת . מאחר שהחיים אינם מתחוללים בהתאם למושגים מופשטים , ממילא כוחו ההסברי של המינוח " מהפכת הענוות " הוא מוגבל ביסודו ואינו בבחינת מפתח תיאורי או פרשני בלבדי . מן המינוח הנדון מוקרן הלך רוח מסוים , שבמישרין ובעיקר בעקיפין ובמסתרים ילווה את עיוננו . הוא צועד יד ביד עם מגמת גיבורות סיפורנו , שחיפושיהן הוליכו אותן לנסות להידחף עתים קמעה קמעה ועתים בלהט בלתי נכבש , בהתחשב בתביעות הזמן ובאילוציו בהוויה הארצישראלית , אל תחומי עשייה בלתי מקובלים לנשים עד לאותה עת . נדמה כי הזירה הביטחונית היתה המובהקת שבהם . באמצעות כניסה אל תוככיה הן ביקשו למצב באופן מהפכני את " שאלת האישה " תוך המשך טיפוח ענוותה כתכונת אופי והתנהגות נשית הראויה להוקרה במרחב הציבורי . הופעתם של הציונות ושל הקיבוץ על הבמה ההיסטורית היהודית שימשה כשניים מן היסודות המרכזיים בתהליך התייצבותן של הנשים כאוביקט וכסוביקט רב רבדים בהוויה הארצישראלית . ויכוח שזכה לתהודה מינורית בלבד בחברה הישראלית ערב שנתה ה 62 של המדינה בשנת , 0201 נסב בנוגע לאירוע שציונו ראוי שיעמוד במרכז החגיגות . ועדת השרים לענייני טקסים וסמלים החליטה שלא לבחור בציון 010 שנים לתנועה הקיבוצית , ולהעדיף על פניה לציין מלאות 015 שנה להולדתו של בנימין זאב הרצל . בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל ב 1897 העלה אחד הצירים תהייה לגבי 71 הנשים המשתתפות בו ( לעומת 219 גברים ) : " אם הגבירות זכאיות להצביע או לא " . הרצל השיב : " הגבירות הן , כמובן , אורחות נכבדות מאוד , אבל אין הן משתתפות בהצבעה " . בנאום שנשא במאי , 9189 קבע הרצל כי " בציונות כבר נפתרה למעשה שאלת הנשים " . בעובדה שהחל מהקונגרס הציוני השני בבזל השתתפו גם נשים כצירות שוות זכויות , עניין " שבמקומות אחרים [ במדינות אחרות ] עוד יישאר זמן רב חלומות " - כפי שהכריז בחתימת נאומו האחרון בקונגרסים הציוניים - הוא ראה את הפתרון ל "שאלת הנשים " , וזאת כאחד הנדבכים בשאיפתו להקים חברה יהודית מודרנית ומתקדמת , וגם עקב הצורך לגייס בחוגים יהודיים מגוונים עוד ועוד תמיכה בציונות . אף אם מותר להטיל ספק בדעה כי שוויון זכויות האישה היה עבור הרצל "כסות חיצונית של משטר ליברלי " , הרי שהשתלבותן בחייה הפוליטיים של הציונות נעשתה במשורה , כפי שהעיד על הנשים הסופר שלום עליכם שנכח בקונגרס הציוני השמיני ב : 1907 " הן משוות לקונגרס חן מיוחד . חבל שאף אחת מהן אינה חפצה או אינה מסוגלת להופיע על הבמה " . על פי תיאור פרוזאי שניסה לאפיין את המתרחש בפרוזדורי הקונגרסים הציוניים ובטרקליניהם בראשית ימיהם , " לקונגרסים הראשונים היו באים בעלי בית חשובים ולפיכך היה הקונגרס יריד ל ' שדכנים ' והיו מזדמנות כאן ' להראות ' בתולות הגונות הרוצות להינשא לדוקטורים " . כאשר ייבחרו שתי נשים להנהלת הסוכנות היהודית בתום הקונגרס הציוני הכ " ב ב , 1946 רוז הלפרין וגולדה מאירסון ( מאיר ) - שתיים מתוך 91
|
|