על אופיו הפוליטי של הקולנוע הישראלי

עמוד:13

על אופיו הפוליטי של הקולנוע הישראלי בטרם אציג את המסד התיאורטי של הספר , מן הראוי לומר מילים אחדות על הקשר בין קולנוע להיסטוריה . קשר זה , שנידון בכתביהם של מיטב החוקרים ( דוגמת ; 1997 Rosenstone זנד ( 2002 מצביע על כך שייצוג המציאות בקולנוע הוא בראש ובראשונה תלוי מבטו של היוצר , אך הוא גם תלוי מבטו של הצופה האמור לפענח את הטקסט הקולנועי . מסורת הייצוג הקולנועי מלמדת רבות על זיקות הגומלין בין המציאות לייצוגה . לקולנוע הישראלי , בדומה לקולנוע בכלל , מסורת פוליטית ארוכה המזוהה בדרך כלל עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית . למעט סרטי תעמולה שנוצרו בברית המועצות לאחר המהפכה הקומוניסטית , בגרמניה הנאצית עם עליית הנאציזם ובקולנוע האסקפיסטי האמריקני בימי תור הזהב של הוליווד , ( 1930-1945 ) חתר הקולנוע בדרך כלל לחשיפת אמת סמויה מן העין או , למצער , לחשיפת עמדה שגורה פחות במרחב הציבורי . כך , למשל , חשף הבמאי הצרפתי אבל גאנס ( Abel Gance ) בסרטו המונומנטלי אני מאשים , ( 1919 accuse’J ) את המחיר הנורא ששילמו חיילי צרפת במלחמת העולם הראשונה , ובעקיפין הפנה אצבע מאשימה אל מנהיגי המדינה שאפשרו את הטבח . כך היה גם בסרטו העתידני הקלאסי של פריץ לאנג מטרופוליס ( 1927 ) 6 תודה לפרופ' ג'אד נאמן שהציע את השם לקורפוס הנדון . קולנוע הגבול , ) borderline cinema ( מגדיר אפוא את הקולנוע של שנות התשעים כסמן הגבול בין הפרדיגמה הקולנועית שאפיינה את שנות השמונים ( קולנוע פוליטי שהתמקד בעיקר בקורותיו של האחר הפלסטיני , ( לבין הקולנוע של שנות האלפיים ( המכונה לעתים " הקולנוע הישראלי החדש , ( " ששב אל מקורות הטראומה הפרטית והאיר באמצעותה את הוויית החיים בארץ כהוויה אישית מורכבת שבמרכזה נאמנות הפרט לעצמו , ולא כהוויה קולקטיבית הנדרשת לתחושות לאומיות . קולנוע הגבול הוא אפוא החוליה המקשרת שאפשרה את החיבור לתמטיקה ולסגנונות חדשים , נועזים ובוטחים יותר , מן הסוג שמעולם כמעט לא הופיע על מסך הקולנוע הישראלי . בהנחה כי כל קולנוע לאומי ( במובן של קולנוע הנוצר במדינה מסוימת ) מספר את סיפורה של האומה וחושף את המציאות הממשית והמדומיינת שלה , ( 1996 Walsh ) בוחן גולים בגבולם את התמורות שהתחוללו בזהות הישראלית בשנות התשעים בכל הנוגע למהות ולטריטוריה , עומד על אופי ההיסטוריוגרפיה הקולנועית של התקופה , על ההתרחשויות הקולנועיות העלילתיות בקו התפר שבין תקופה לתקופה , ומבקש להראות , באמצעות הפרדיגמה הביקורתית של שנות התשעים , כיצד בנרטיבים הקולנועיים של עשור זה מסתמן נרטיב–על חדש בקולנוע הישראלי , החורג מהגדרת העשור , ועשוי לסייע במידה מסוימת בפענוח הסרטים שהופקו החל משנות האלפיים .

האוניברסיטה הפתוחה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר