|
|
עמוד:11
1 מבוא הכתיבה המחקרית על הקולנוע הישראלי התחילה בשלהי שנות השמונים , עם פרסום ספרה של אלה שוחט , הקולנוע הישראלי : היסטוריה ואידיאולוגיה . אחריו הופיעו ספרם של נתן ויעקב גרוס , הסרט העברי : פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל , ( 1991 ) ספרה של נורית גרץ סיפור מהסרטים : הסיפורת הישראלית ועיבודיה לקולנוע ( 1993 ) וספרו של מאיר שניצר הקולנוע הישראלי : כל העובדות , כל העלילות , כל הבמאים וגם ביקורות . ( 1994 ) גרוס ושניצר נקטו גישה תיאורית , כרונולוגית , ואילו שוחט וגרץ בחרו בגישה שונה : לעמת את האידיאולוגיה הישראלית עם העשייה הקולנועית . שתיהן בחרו להצביע על המלחמות שהתחוללו בארץ כעל נקודות מפנה בנרטיב–העל של הקולנוע הישראלי . ואכן , מדעי התרבות , והקולנוע בעקבותיהם , מתייחסים למלחמות ישראל כאל נקודות מפנה בהגדרת הישראליות את עצמה . אם בעבר ההתייחסות היתה לזהות קולקטיבית , עתה מתערערת הסולידריות החברתית , וכתוצאה מכך גם חוויית המלחמה כמכוננת זהות עוברת תהליך של חשיבה מחדש . כפי שאומר מיכאל פייגה : שכן אי–אפשר לחלץ את חוויית המלחמה , האחידה לכאורה , מפרספקטיבות חברתיות שהיא מעוגנת בהן . דווקא הזיכרון , שלכאורה מכונן את הסולידריות החברתית הישראלית , מצוי בבסיס ההבדלים העמוקים ביותר בין הקבוצות המרכיבות את החברה . ( פייגה ( 366 , 2008 1 ספרה של אלה שוחט פורסם לראשונה באנגלית בשם Israeli Cinema : East / West and the Politics of Representation בהוצאת University of Texas Press בשנת . 1989 הוא תורגם לעברית בשנת 1991 בשם הקולנוע הישראלי : היסטוריה ואידיאולוגיה בהוצאת " ברירות" וראה אור במהדורה חדשה באוניברסיטה הפתוחה , בשנת , 2005 בשם הקולנוע הישראלי : מזרח / מערב והפוליטיקה של הייצוג . הציטוטים המובאים בספר זה נלקחו מהמהדורה העברית הראשונה , . 1991 2 ראו גם עדנה לומסקי פדר ( 1998 ) כאילו לא הייתה מלחמה : תפיסת המלחמה בסיפורי חיים של גברים ישראלים . ירושלים : מאגנס .
|
|