|
|
עמוד:8
פמיניסטיות , אלא גם לאופני ביטוי וייצוג המשרתים עמדה ורעיונות פמיניסטיים ומתגבשים לכלל צורה דרמטית ובימתית הקוראת תיגר על אופני הייצוג הקונבנציונליים . המושג " ייצוג" ( representation ) מתייחס אפוא לזיקות הגומלין המורכבות שבין הטקסט האמנותי למציאות שאותה הוא מתאר או מתייחס אליה . ואכן , סוגיית אופני הייצוג התיאטרוני של נשים ונשיות היא אחת הסוגיות המרכזיות בהגות התיאטרון הפמיניסטי באקדמיה בעשורים האחרונים , ועל הנחותיה מושתת הדיון בספר זה . ואולם כפי שכותבת איליין אסטון , ( Elaine Aston ) אחד ממאפייני התיאטרון הפמיניסטי , על צורותיו השונות , הוא התנגדות לאופני ייצוג סטריאוטיפיים של נשים כמושא למבט , להחפצה כ"אובייקט" , ( objecting to objectfication ) והשאיפה " לאתגר את האופן שבו נשים נראות / נתפסות / מדומות" ( מלשון " דימוי . ( " באופן הבסיסי ביותר , התיאטרון הוא סוגה אמנותית שסגנונותיה השונים משקפים , או מוטב לומר שואפים לשקף , " מציאות" כלשהי , באמצעות חיקוי , ייצוג , ודימוי . כלומר , התיאטרון שואף ליצור על הבמה אירוע אותנטי המתייחס בדרך זו או אחרת למציאות קיימת , ולחלופין לברוא מציאות בימתית המנהלת שיג ושיח מתמיד עם מושגים ורעיונות רלוונטיים לקהל הצופים . חיקוי המציאות ( mimesis ) בתיאטרון מעורר ביתר שאת את סוגיית אופני הייצוג , החיקוי , הבימוי , המשחק והגילום של נשיות ונשים , על חוויות חייהן . בשונה מתחומי האמנות והספרות – שגם בהם מתקיים דיון בדרכי האפיון והייצוג של דמויות נשים וחיי נשים בצד ניסיונות להציב שיח חלופי נשי / פמיניסטי – על הבמה , נשים לא רק מיוצגות ומגולמות , הן גם מציגות נוכחות פיזית , קולית וגופנית . החיות והמיידיות של אמנות התיאטרון ואופייה של התקשורת בזמן אמת בין הבמה לקהל , מציבים סדרה חדשה של שאלות ייחודיות למדיום התיאטרוני . כך למשל , הנוכחות הנשית על הבמה מהווה בסיס לדיון רב פנים על עצם האפשרות לכונן על הבמה זהות סובייקטיבית נשית , כזו שאינה מאששת מודלים חברתיים סטריאוטיפיים של " התנהגות נשית , " כזו שאינה הופכת נשים למושא של מבט גברי מחפיץ . במילים אחרות , ספר זה מנתח את ההיבטים הדרמטיים של אפיון דמויות נשים ( במחזות שכתבו נשים או גברים , ( את האופן שבו הן נתפסות מבחינה חברתית במחזה , אפשרויותיהן למימוש עצמי ועוד . עם זאת , מרכזי לא פחות בדיון הוא ההיבט התיאטרוני , כלומר , זיקות הגומלין בין השחקנית לדמות שהיא מגלמת והמסרים התיאטרוניים העולים מהן , מחוות בימתיות המסמנות "נשיות , " ועוד . 3 לסקירה מקיפה ראו Marvin Carlson , Theories of the Theatre : A Historical and Critical Survey ,: . from the Greeks to the Present , Ithaca : Cornell University Press , 1994 ; 505-540 Elaine Aston , Feminist Theatre Practice : A Handbook , London : Routledge , 1999 ; 5-6 . 4 5 מאמר מכונן להגדרת מושג מבט"ה "הגברי ( gaze ) הנמצא בתשתית מבני עלילה קולנועיים הנוטים להחפיץ ( objectify ) נשים כמושא תשוקה גברית הוא מאמרה של לורה מאלווי : Laura Mulvey , "Visual Pleasure . and Narrative Cinema , " Screen 16 : 3 ( 1975 ( : 18-6
|
|