|
|
עמוד:12
חופש המצפון , חופש הביטוי , חופש ההתאגדות , הזכות לתרבות , לקניין פרטי ולפרטיות . אגד כזה של זכויות עשוי להעניק מעטפת חוקתית חשובה לקהילה המעוניינת לקיים אורח חיים דתי ללא הפרעה חיצונית . יתרונה של גישה כזאת הוא בכך שהיא אינה מסמנת אמונה דתית כקריטריון הכרחי וכך מעניקה הגנה לתפיסות טוב ככאלה . המבוי הסתום שאליו נקלעו חוקרי משפט שהתעמתו עם הקשיים במתן פשר לחופש הדת ולחופש מדת הוביל לאחד משני פתרונות ( ארחיב עליהם בפרקים השני והשלישי : ( הראשון מבטא מעבר מניסיון לפתח תאוריה שמסבירה עקרונית את פשרן של שתי זכויות אלו למתן הסברים היסטוריים , כלומר שזכויות אלו הן לא פחות , אך גם לא יותר , מירושה היסטורית של התרבות המערבית . הסבר כזה מספר לנו כיצד הדברים התפתחו למעשה ולא כיצד היה עליהם להתפתח , או כיצד עלינו , כאן ועכשיו , לחשוב על זכויות אלו , ומה , בסופו של יום , לעשות אתן ; השני מבטא את ביטול חשיבותן של הזכויות והעתקת ההגנה הניתנת לדת , או מפניה , לזכויות כגון חופש המצפון . בסקירה זו אבקר גישות רווחות אלו ואציע במקומן פתרון לבעיה המשולשת שהוזכרה לעיל . לזכויות לחופש דת ולחופש מדת , אטען , צריך להיות קיום עצמאי . זאת ועוד , היחס ביניהן אינו מתאפיין בניגוד ובדחייה , אלא להפך — בהשלמה . המפתח לכך הוא בהבנת מקומן של זכויות אלו על רקע הרעיון הדמוקרטי של שלטון עצמי משותף . אעשה זאת בשלושה שלבים : שלב אחד יתמקד בזכות לחופש מדת , השני בזכות לחופש דת , ואילו האחרון יקשור בין השתיים . בכל אחד משני השלבים הראשונים אציע מקרה מבחן המבליט לטעמי את הקושי שבהתייחסות משפטית נבדלת לדת . בצד הצגת המקרה אביא בקצרה את ההסבר המוצע בספרות לזכות הרלוונטית ואציין את הקשיים העולים מהסבר זה . אקדים ואומר כי הכשל המרכזי המשותף למרבית התאוריות המבקשות להתמודד עם שאלות של חופש דת וחופש מדת הוא בראיית זכויות אלו כזכויות ליברליות קלסיות החלות ביחסים שבין השליט לבין נתיניו . בכך הן מחמיצות 1 כך למשל , באחת הפרשות קבע בית המשפט כי " חופש הדת מוחזק כענף של חופש ביטוי בתחום האמונה הדתית . " בג 10356 / 02 "ץ הס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נח . ( 2004 ) 462 , 443 ( 3 )
|
|