|
|
עמוד:15
עדיין לא יצאו מלבנון סדנה שנערכה במל”מ בחודש ינואר שכותרתה “ לבנון , איך נכנסנו ואיך יצאנו , ” הציפה את הכותב דברים אלה בזיכרונות - וגם בעצות לקראת העתיד ניסים לוי | שירת בלבנון כרכז בשב”כ , מחבר הספר “ שנה בלי ציפורים” “ ואולי רק עכשיו , רק עכשיו עם הראש שחזר והתנגש בשמשה , הוא מתעורר מחלום שמישהו אחר הזה . ואולי לא היה בכלל פאווזי , אולי מישהו הזה אותו , ואולי לא היתה לבנון אלא פרי הזייתם של האנשים שהיו שם . ואולי לא היה שם איש , גם לא אני . ” ( מתוך “ שנה בלי ציפורים ( ” חזרתי הביתה עצוב מאוד . ברור לי שכל האנשים שעלו על הבמה , עדיין לא יצאו מלבנון . בדיוק כמוני . וכנראה לא נצא משם לעולם . היה מרתק להקשיב לדיון שהתקיים על הבמה . לכאורה היה “ עימות” בין המוסד לבין אמ”ן לגבי “ מי אשם בכניסה לבנון . ” כמו כל מי ששייך לקהילה , ידעתי הכל , קראתי ושמעתי ואף השמעתי , ובכל זאת ישבתי מרותק לנאמר כאילו זו הפעם הראשונה שאני נחשף לעובדות . שתיתי בצמא כל מילה שאמרו הדוברים , יושב במתח ומאזין , מוכן לסבול , לכאוב , אולי כך ארפא עצמי . חזרתי הביתה עצוב מאוד . שותת דם , כי שוב נפרמו התפרים מעל לצלקת שכולנו נושאים . צלקות שנוצרו בפנים , בעומק ליבנו , מתוך שאנו מאשימים את עצמנו שכך קרה . שאולי אם היינו עושים אחרת , לא הייתה לבנון . ה”נעשה ונשמע” של דור המדבר , אנחנו , עלה כאד והציף את הבמה , ריחף באוויר כמו ענן סמיך של גשם ונבע מכל דובר שסיפר את סיפורו . שהרי גם היום , אחרי שפרשנו והתבגרנו , והבנו הכל - כשיקראו לנו לעוד סיבוב , נבוא . בלי לשאול למה , וכמה , ובשביל מה . המולדת ( הממשלה ) קוראת - אז מתייצבים מיד . הייתי עצוב כי הבנתי כמה תמימים היינו . בשעתיים וחצי הצלחתם לקבץ , לזקק , ולמצות עבורי את האירועים , שנמשכו שנים הרבה . שוב החזרתם אותי לשדות המערכה רווי הדם של לבנון , ללילות ולימים הקשים , ולהתחבטות הקשה : מה אנחנו עושים כאן ? בשביל מה ? ועבור מי ? למה לא קמתי וצעקתי אז , די מספיק ? עכשיו כולנו אומרים שלא היינו צריכים להיכנס . בימים ההם היינו משרתם של שלושה אדונים שרצו מלחמה , לא העזנו לצעוק : “ המלך עירום , ” והם המשיכו בתוכניתם ההזויה , אבל הברורה . קדימה ללבנון . אי אפשר היה לפספס את נימת העצב המהול בכעס שהיה בקולכם על כך שהוליכו אתכם שולל . להרגיש אתכם , את כובד משאה של האחריות שאתם נושאים על גבכם , למה שהתרחש שם , עד היום . לאת אין זה כלל תרמיל שלכם . אף אחד מכם אינו אשם בכניסה ללבנון , ואף אחד מאתנו לא אשם בשהייה שם . כי אז , באותם ימים , מהשורה שחרר רק המוות . מה שהיה היה , אבל יותר חשוב : מה יהיה ? איזו אחריות מוטלת עלינו , אלה שהיו שם ונלחמו וראו וידעו את העובדות , לדאוג ששוב זה לא יקרה ? לדאוג שהמדינה שלנו תדע ליצור מערכות בקרה אמיתיות , חוקים שאינם מאפשרים יציאה למלחמה בהחלטה של קבוצה מצומצמת ? הגיע הזמן שנשאיר את “ הנעשה ונשמע” מאחור . שנצא החוצה לספר ולפרסם את האמת לאמיתה - כפי שסיפרתם על הבמה . כדי ליצור דעת קהל שתלחץ להקמת האיזונים הללו . הגיע הזמן שניתן דעתנו למונחים “ ביטחון לאומי” ו”קיום המדינה , ” ונבין שאולי דווקא פרסום הדברים שהתרחשו אז והובילו לכניסה ללבנון , יוסיף לביטחון ולביסוס קיומנו כאן . חזרתי הביתה עצוב , כי נסקרו מול עיניי ואוזניי שני אירועים המשלימים אחד את השני , שהתרחשו בהפרש של 18 שנים ומוכיחים שמנהיגינו לא למדו כלום . שום לקח מהכניסה לא יושם ביציאה . גרוע מכך , האירועים מוכיחים שאנחנו , עצמנו , לא למדנו לבחור את מנהיגינו , לאלצם לעשות שימוש ראוי ואחראי בכוח שהפקדנו בידיהם . עם ישראל שכח שהייתה מלחמת לבנון הראשונה . הוא כנראה לא יודע עליה . נראה שאף אחד לא יודע שהיה אסון צור הראשון , ואחריו השני . עיברו בבתי ספר תיכון , פגשו מורים ותלמידים ותגלו שאיש לא יודע . התקופה מחוקה מההיסטוריה שלנו . תשאלו חיילים ומפקדים צעירים מה הם יודעים על לבנון - הם לא יודעים כלום . לא למה , לא כמה , לא איך , לא למה נשארנו ולא איך יצאנו . אני מלמד היסטוריה ואזרחות בתיכון- לא המורים ובוודאי לא התלמידים יודעים דבר ! “ נעשה ונשמע” חברים , גם היום אנחנו ממשיכים לנהוג כך . לחשוב שלהמשיך ולהסתיר את האמת הקשה מהעם היא האחריות האמיתית , כי כך חושב השלטון . זו טעות . לנו אסור לשתוק ! ואולי , אבל רק אולי , אם נסיר מעלינו את הכישוף הזה ונחשוף את האמת , מבלי להתווכח בינינו מי אשם - כי ברור לנו מי באמת אשם - אולי נעזור כך הרבה יותר לעם ישראל . אם נמעיט בתחושת האשם שמקננת בנו בכל הקשור ללבנון , ואם נעניק לעצמנו קצת הקלה בעונש , נבין שחובתנו האמיתית היא בחשיפת האמת כולה על מה שקרה שם . מוטלת עלינו החובה לחשוף הכל ועכשיו . להעביר לדור העתיד שיעור - איך צריכים להתנהג אנשי מודיעין עם אחריות . שאחר כך לא יצטרכו להאשים עצמם ולשאול שאלות כמו “ למה לא אמרנו בזמן ? למה לא צעקנו , “ המלך עירום , הלבישו אותו מהר ? ” את העבר לא נוכל לשנות . בואו נחשוב , בזמן שנותר לנו , איך אנחנו יכולים לעזור לשפר את עתיד בנינו . › בימים ההם היינו משרתם של שלושה אדונים שרצו מלחמה , לא העזנו לצעוק : " המלך עירום , " והם המשיכו בתוכניתם ההזויה , אבל הברורה . קדימה ללבנון פתיחת ציר של צה"ל בלבנון ליד מוצב עיישיה . ( 1993 ) למה לא צעקנו , “ המלך עירום , הלבישו אותו מהר ? ”
|
|