|
|
עמוד:10
1 את כוחם הלא מוסבר לכאורה של סימנים , כפי שהוא נחשף בסיפור על בעלת הבית של רבינוביץ , ' אפשר להבין מן הפרספקטיבה הסוסיריאנית , שאספקט עיקרי שלה הוא חוסר היכולת להפריד בין מסמן למסומן . שלא כתפיסה שרווחה עד תחילת המאה העשרים , שהבחינה בין סימן למשמעות , וכך עשתה את הסימן לישות עצמאית ומספיקה לעצמה , התעקש פרדינן דה סוסיר ( de Saussure ) שסימן מקבל חיים ותוקף רק כשהוא נושא משמעות . במילים אחרות , מה שעד אז נחשב לסימן , נעשה במונחים סוסיריאניים מסמן , ומה שנחשב למשמעות הוא עכשיו המסומן . בעיניו של סוסיר סימן אינו אלא שילובם של שני המרכיבים האלה , העושים זה את זה למה שהם , והם תלויים לגמרי זה בזה . היחסים בין המסמן למסומן אנלוגיים לדף נייר – הוא הסימן : ' המחשבה [ המסומן ] היא פני הדף , הצליל [ המסמן ] גב הדף . כך גם בלשון : לא ניתן לבודד לא את הצליל מן המחשבה ולא את המחשבה מן הצליל' ( סוסיר , . ( 179 גם עליונות הסימן על ה'מציאות' נובעת מן העמדה הסוסיריאנית . על פי התפיסה המסורתית של שפה , משמעות קיימת קודם לשפה , והשפה רק נותנת שמות לדברים או מקדדת אותם . סוסיר סבור שהתפיסה הזאת מוטעית . המשמעות , הוא אומר , אינה נתונה מראש , אלא נוצרת בד בבד עם הסימן עצמו . אם נבחן את הביטוי ' כלב שוטה' למשל נגלה שכלבים נגועים בכלבת היו בעולם לפני המושג 'כלב שוטה , ' ובמובן הזה הם אכן היו ' נתונים מראש . ' עם
|
|