|
|
עמוד:יב
חפצתי להציג את הרציפות ההיסטורית של התפתחות התופעות . כך מסתיים הקטע העוסק בסיפורי ר ' נחמן מברסלב בשירו של איציק מאנגר 'אל הקבצן השביעי של הברצלבי . ' הסיום מבליט את הרציפות והחיבור מן הסיפור החסידי אל האקטואליה של מוראות השואה : 'קבצן שביעי , סיים בסיפורו / אנו המאזינים האחרונים / יהודים כה רבים לא זכו / למה לחכות עוד ? // קבצן שביעי , נם אתה . שותק / כעננים מכבידים והולכים / אנו מחכים , ספר , שמה יהיה מאוחר מדי , / מי יהיו המאזינים . ' ? מחקרי משוחרר מן ההיבט האידיאולוגי המאפיין את החוקרים הקודמים . העיון בספרות יידיש הישנה הלך רובו ככולו בכיוון יידישיםטי מובהק , תוך שימת הדגש על תופעות 'חילוניות . ' במחקר שלטה נטייה להעלות את ה ' חילוני' בעיקרה של ספרות יידיש . כך , למשל , נדונה היצירה בלשון יידיש במנותק מן היצירה העברית של ימי הביניים . יצירות שהועתקו מלשונות אירופיות ללשון יידיש בכתב עברי תפסו מקום מרכזי במחקרים , אף שלאמיתו של דבר היתה עשייתו המקורית של היהודי המעתיק משפת הלעז פחותה ביותר . יש לראות זאת במסגרת החיפוש אחרי ה ' חילוני , ' לעומת היצירה הדתית בלשון העברית . בספרי ניסיתי , בראש ובראשונה , להראות את הקשרים ההדוקים בין הספרות העברית בימי הביניים לספרות יידיש . שתי הספרויות הללו היו חלק מיצירתה התרבותית של חברה אחת , והגדרת הפונקציות של כל אחת מהן אינה ברורה תמיד כל צורכה . אף שברור ומובן כי ספרות יידיש נועדה לאלה שלא ידעו את לשון הקודש , הרי יודעי לשון הקודש ניסו להעביר ערכים ללשון יידיש ; ואין להבחין הבחנה ברורה כלשהי בין הספרות העברית לספרות יידיש כתופעה דתית בעיקרה לעומת תופעה 'חילונית ' בעיקרה . ומה על ההבחנה הרווחת , המגדירה את ספרות "דיש כ'ספרות לנשים ? ' האם באמת היו הספרות העברית וספרות יידיש מכוונות לקהל קוראים שונה מבחינת המין ? האם זו החלוקה של המערכת התרבותית הדו לשונית שנתקיימה בחברה היהודית ? חיפשתי ומצאתי הוכחות לא מעטות לכך שגברים היו בין הצרכנים המובהקים של ספרות יידיש . לא היתה זו ספרות לנשים , אף שהכתובת המוצהרת ייעדה את היצירות ביידיש לאשה . אחד הפרדוקסים המרתקים בבעיה זו מצוי בספרים על 'מצוות נשים , ' שנועדו בבירור ללמד את בת ישראל דינים בעניינים שהאשה חייבת בהם . בספרים אלה מצויות פניות מובהקות אל הגבר , כיצד ינהג באשתו ... אף בתחום ייעוד הכתיבה ביידיש מצויה במחקרים הקודמים מגמה אידיאולוגית יידישיםטית בולטת , החסרה פרספקטיבה היסטורית . הם מתארים את התפתחות הכתיבה בשתי הלשונות כמאבק אידיאולוגי , בנוסח ריב הלשונות המודרני . לאמיתו של דבר , עמדתי במחקרי בבירור על כך שהכתיבה בלשון יידיש , למן ימי הביניים , נתקיימה על רקע המתח בין הרצוי למצוי : מחד גיסא , השאיפה האידיאלית שכלל הציבור היהודי
|
|