|
|
עמוד:11
" אחר " משותף לכל באי עולם . המום , הנכות והמחלה כמו גם אי היציבות הנפשית הן תופעות המצויות בכל חברה , מן החברות הפשוטות של הנוודים והלקטנים ועד לחברות המודרניות המורכבות . החשש מן המחלה , מן הגוף המעוות , וממעקשי הנפש הוא חשש אוניברסאלי , וחלק מן התגובות לחריגויות שכאלה הן בעלות אופי דומה גם בחברות הרחוקות מאוד זו מזו . למרות ההבדלים התרבותיים בין עמים , דתות וחברות שונות , כל חולי ( ובמיוחד חולי הבולט כלפי חוץ כמו הצרעת , ( אבדן שפיות או נכות בולטת הם אתגר ללוקים בהם ומושא לתגובות הסובבים . מצבי שוליים מן הסוג הנדון בספר זה מציבים מאז ומעולם אתגר לחברה כולה ולמוסדות החברתיים כמו המשפחה הגרעינית , המשפחה המורחבת והקהילה . מצבי שוליים מערערים את הסדר "הנכון" ואת הביטחון ביכולת האנושית , הגופנית והנפשית , שהיא המפתח להתמודדות עם העולם . ספר זה נפתח במבוא ולאחריו שלושה שערים העוסקים בשלוש קבוצות של אנשי שוליים : שער העוסק במצורעים ובצרעת , שער העוסק בשיגעון ובמשוגעים , ושער העוסק בנכים ובבעלי מום . בשער הראשון נסקרת מחלת הצרעת ומשמעויותיה במקורות ההשראה שהשפיעו על עיצובו של היחס החברתי כלפי המצורע בחברה האירופית בימי הביניים ובחברה היהודית האשכנזית שחיה בקרבה . בשער זה מיוחד מקום לעולמה של ספרות חז " ל , כמו גם לבעייתיותו של המונח "מצורע " בגלגוליו מן המקרא דרך ספרות חז"ל , ועד להיותו מונח מייצג למחלה שעם כל בעייתיותה היא שונה במהותה מן המחלה המקראית . היחס הערכי לצרעת ולמצורעים נבחן כפי שהוא בא לידי ביטוי בספרות פרשנית , בדרש ובספרות מוסר והנהגה . חטא ומוות הם מדימוייה הרווחים של מחלת הצרעת , וגם הם ומשמעותם נבחנים בשער זה , הן במקורות יהודיים והן במקורות נוצריים . בחלקו השני של השער נבחנת סוגיית היחס החברתי לצרעת ולמצורעים כפי שהוא בא לידי ביטוי במקורות מספרות השו " ת . בבחינה זו הדגשתי במיוחד את ההבדל שבין יחסה של העילית הרבנית והלמדנית לצרעת לבין יחסו של הציבור , או לפחות של חלקים מתוכו , למחלה וללוקים בה . השער השני בספר עוסק בשיגעון וביחס כלפי המשוגעים . בשער זה נדונה שאלת היחסיות העומדת בבסיס הגדרת ה"שיגעון , " ונםקרים השינויים שחלו במושגי הדיון בשדה מחקרי זה מאז ימיו של מישל פוקו והשיח המחקרי שהתפתח בעקבותיו . בשער זה נבחנים ביטויי השיגעון והגורמים לו בעיני בני התקופה והשפעתם על היחס באמירה זו אין כדי להקהות את העובדה שלעתים יוחסו ל '' אחרים , " כגון סוטים חברתיים מבחירה , מאפיינים של ה '' אחר " שבו אנו עוסקים . כך למשל נטען שהכופר כמוהו כמשוגע ושהמצורע לוקה במחלתו כביטוי מוחצן לקלקולו הפנימי , ראו : גינצבורג , אקסטזות , עמ י . 39 על קשר זה ובמיוחד על זיהוין של סטיות מן התחום המיני עם מי שנתפסו בסוטים רוחנית , ראו : ריצ ' רדם , מין וסטייה , עמי . 132-149 ; 42-73 סונטאג , המחלה כמטאפורה .
|
|