|
|
עמוד:9
פתח דבר שכל שהוא מן החבורה הרי הוא כאחד מן החבורה , ואפילו הוא שונה מן החבורה " ש ) י עגנון , "שבועת אמונים , " עד הנה , ירושלים ותל אביב תשט " ו , עמ' רנה . ( באחד בימי החורף של שנת תשנ " ה נקלעתי בשעות אחר הצהרים המאוחרות לתפילת מנחה באחד מבתי הכנסת בשוק מחנה יהודה בירושלים . גבאי המניין שהתאסף במקום ביקשני לסור מדרכי ולהיכנס לבית הכנסת להשלים מניין , נעניתי . משנכנסתי לבית הכנסת ומניתי את המתפללים כדי לדעת כמה זמן אדרש להמתין עד תחילת התפילה התברר לי להפתעתי שאני העשירי למניין , ובכל זאת עדיין עמד הגבאי מחוץ לבית הכנסת וחיזר אחרי עוברי אורח בבקשה שישלימו מניין לתפילת מנחה . יצאתי אליו החוצה ואמרתי לו שלדעתי אנו כבר עשרה , תשובתו הייתה שאת אחד המתפללים אי אפשר לספור למניין משום שהוא "לא לגמרי בסדר . " אך סיים את דבריו ואדם נוסף נכנם לבית הכנסת והשלים את מספר המתפללים לאחד עשר , עשרה גברים בגירים " רגילים" וגבר אחד בגיר "חריג . " התפילה החלה מיד ולא היה סיפק בידי לשאול את הגבאי לפשר אבחנתו . לא ידעתי מי האיש שאותו לא כלל הגבאי במניין , ובמהלך התפילה ניסיתי לראות למי כיוון בדבריו . רק במבט קפדני שמתי לב שאחד מן המכונסים לתפילה התנהג באופן שונה במעט משאר המתפללים ; יש להניח שלו לא היה הגבאי מפנה את שימת לבי לעניין , לא הייתי מבחין בכל הבדל בין איש זה לבין שאר המתפללים . במהלך חזרת הש"ץ התבוננתי שוב באיש , שמתי לב שהוא עוקב אחרי התפילה בסידור בזמן תפילת הלחש וקורא מן הכתב תוך שהוא עוקב באצבעו אחר המילים . בחזרת הש"ץ ענה אחר ברכות שליח הציבור "ברוך הוא וברוך שמו " ו " אמן" כנדרש . ההיבט היחיד בהתנהגותו שהיה בו כדי ללמד על חריגה מן הנורמה היה קולו שהיה רם מקולם של שאר המתפללים , הדגשתו את המילים שהייתה חדה מאוד והוא חזר על פסקאות כמה וכמה פעמים . מדוע סבר הגבאי שאין למנות אדם זה למניין ? לכאורה הוא עמד בכל הקריטריונים להשתתפות פעילה בטקס הדתי של תפילת מנחה . מתברר שמתחת למעטה הדרישות הרשמיות מסתתר דבר מה נוסף הכורך יחד את הציבור ומבחין בין מי שכלול בו לבין מי שאינו כלול בו . אירוע זה אינו הסיבה
|
|