בנימין לאו אחריות מבוא לתפקידו של בית המדרש לצדק חברתי

עמוד:12

דין . דכתיב ( ירמיהו כא ) בית דוד כה אמר ה ' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם וגו' . ] תרגום : רב יהודה היה יושב לפני שמואל ( רבו . ( באה אי שה וצעקה לפניו , ולא השגיח בה . אמר התלמיד לרבו : האם לא חושש אדוני מהנאמר בספר משלי : " אוטם אוזנו משמוע , גם הוא יקרא ולא יענה "? ענה לו הרב : "שיננא , " ראשך במים קרים , הראש של ראשך במים רותחים ! הרי מר עוקבא הוא אב בית הדין , שכתוב ( ירמיהו : ( בית דוד כה אמר ה ' דינו לבקר משפט והצילו עשוק מיד עושקו וכו ' . [ שמואל הוא ראש הישיבה בנהרדעא , הגדולה והחשובה בישיבות בבל בדורות הראשונים של האמוראים ( המחצית הראשונה של המאה ה 3 - לספירה . ( רב יהודה הוא תלמיד שצמח בבית המדרש בסורא ולאחר פטירת רבו , רב , עבר ללמוד תורה אצל שמואל . השלטון הסאסאני בפרס טיפח את השלטון היהודי העצמי והעמיד בראשו את ראש הגולה - קהילה בתוך מדינה . הסמכות של ראש הגולה כללה סמכות שיפוט וגביית מסים . ממילא הוא היה מופקד גם על שחרור ממסים וויסות הפער הכלכלי בתוך החברה היהודית . התואר המ וזכר בסיפור כאן הוא " אב בית דין . " ייתכן שהכוונה היא למר עוקבא , שהוא ראש הגולה והוא ובית דינו מופקדים על דינה של אותה אישה . לפנינו דוגמה קיצונית של איש חכם , מורה דגול , רב ומנהיג האוטם אוזנו משמוע צעקת אישה עשוקה משום שהמפתחות לטיפול בענייניה אינם בידיו . בדבריו הוא מכוון את הצעקה על פי מיטב המסורת הבירוקרטית לבית השליט המקומי , שהוא ממלא מקומו של " בית דוד " ( היינו בית המלך . ( הפסוק התומך בעמדתו של החכם לקוח מכתב תוכחה חריף של הנביא ירמיהו , המוחה על אטימות אוזן המלך לצעקות העשוקים בממלכתו . לכאורה זכות המילה האחרונה בסיפור נותרה של הרב , המעיר לתלמיד ש " יש לו מזל . " הראש שלו , של התלמיד , נכנס למים פושרים שאינם גורמים לנזק . זהו הרב המתון והשקול שלא נפגע

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר