|
|
עמוד:9
תקציר הפולמוס על קביעת גבולותיה של המדינה ועתיד ה"שטחים" תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי הישראלי זה קרוב ליובל . בינתיים נוצרה התאמה ברורה למדי בין דתיות לבין עמדות מדיניות כך שהמגדירים עצמם דתיים או חרדים מזוהים במובהק עם עמדה ימנית-נצית . הרכיב הדתי בדיון הטריטוריאלי מתבטא לא רק במתאם החברתי-תרבותי אלא גם בכך שטענות נגד ויתורים טריטוריאליים מועלות בשם הדת . תופעה זו מציבה את סוגיית השטחים - נוסף על היבטיה הביטחוניים , האסטרטגיים והאידאולוגיים - כסוגיה שיש בה מתח פוטנציאלי בין דת למדינה . יתר על כן , בקרב הציבור הציוני-דתי היא מהווה מקור עיקרי למתח כזה , שהרי ברוב הנושאים הרלוונטיים האחרים עוצבו במרוצת השנים הסדרים שצמצמו את העימותים על ידי פתרונות מעשיים ( למשל , " נישואי קפריסין ( " בלי שייפגעו רכיבים דתיים סמליים . אבל בוויכוח הציבורי על השטחים אין אפשרות להגיע להסדרה כזאת , משום שמדובר בסוגיה מרכזית של מדיניות ישראלית אשר תלויה בגורמים רבים , בכללם גורמים חיצוניים לישראל . אחד הגורמים המשפיעים על עמדה דתית כלפי גבולות הארץ הוא מקומה של ארץ ישראל כערך בתוך השקפת העולם היהודית הדתית . ההגות היהודית לדורותיה הביעה עמדות מגוונות בעניין מקומה של הטריטוריה במערכת הערכים של היהדות , ובכללן עמדות שלא ראו בטריטוריה עניין מרכזי . לחלופין היו שראו ביישוב ארץ ישראל הכרח מטפיזי להגשמת תכלית היהדות . ואולם נראה שהפרשנות הדתית המציבה את ארץ ישראל כקניין נצחי של עם ישראל - גישה המתומצתת בפתיחת פירושו הקלסי והנפוץ של רש"י לספר בראשית - היא מרכזית בכיוון השפעתה על ההתנגדות לוויתורים טריטוריאליים . ולא זו אף זו : זרם חשוב במסורת היהודית מציג את מערכת היחסים שבין עם ישראל לאומות העולם כעימות נצחי ( גם כאן תפיסת עולמו של רש"י יכולה לשמש דוגמה לתמונת עולם כזו . ( תפיסה כזאת , כשהיא מקבלת חיזוק מהניסיון ההיסטורי של מאה השנים האחרונות , יכולה לעודד גישה מדינית החוששת מכל ויתור והמטילה ספק באפשרות של שלום בין מדינת היהודים ובין שכניה . ספק זה משתקף גם בסקרי דעת קהל שנעשים כל השנים במגזרי החברה הישראלית היהודית .
|
|