|
|
עמוד:6
היא סירבה להפליג בתיאורים גם כחלק מהשמירה הקפדנית שלה על פרטיותה . אף פעם לא נגררה אחרי אופנות רווחות של השתפכות הרגש וחשיפה אישית . תמיד דיברה באיפוק אך בבירור , לא עקפה אירועים והערכות מביכים , ולא ביקשה לשנות רעיונות גם כשדעתה לא הייתה נוחה מהם . גדולתה באה לידי ביטוי נדיר כאשר הושלם כתב היד של הביוגרפיה של אבא ז"ל , והיא הדגישה שאינה מבקשת לראות אותה , למעט הפרק על המשפחה , שרק אותו קראה , והוא נשא חן בעיניה . שלישית , אומץ ושליטה עצמית . כשאלוהים הכין את התערובת שנקראה " ויטקה , " הוא שכח להכניס לתוכה פחד כאחד הרכיבים . כשהיא סיפרה על הנחת המוקש שהוריד מהפסים רכבת – אירוע ראשון מסוגו שזעזע את הגרמנים ; או כיצד רכבה על סוס באמצע הלילה אל המפקדה , כדי לתבוע בחזרה את הנשק שנלקח ממנה ; נכנסה ויצאה מהגטו והלכה הלוך ושוב מהיער לעיר , עשרות פעמים , שכל אחת מהן הייתה מבצע הכרוך בהעמדת פנים , אלתור בו-במקום , הצגת תעודות מזויפות בפנים חתומות , ומעל לכל בסכנת חיים ; איך הביאה ליער עשרות יהודים בניגוד לפקודה מפורשת ויחד עם זלדה ז"ל נשאה ונתנה עם חיילים סובייטים על מזון וקורת גג לפליטים בדרכים – על כל אלה סיפרה כאילו הם מעשים שבשגרה , של מובן מאליו . החברות בת עשרות השנים בין ויטקה לבין רוז'קה והאמון ביניהן היו תופעה מיוחדת במינה . כמה פעמים בשיחותינו חזרה אמרה : "אני אוהבת את רוז'קה , " בלשון הווה , הרבה אחרי מותה . תמונתה של רוז'קה הייתה תלויה על קיר במרכז החדר , כאילו נוכחת . התערובת הזו של אומץ , חוש מידה , קור רוח , ישירות , חברות , אהבה עמוקה לילדיה ולנכדיה , לאבא , לקיבוץ ולעם , מבלי לבטא אותה במליצות , שחלילה יוזילו את הרגש , אלא דווקא לפעמים בביקורת – התערובת הזו הייתה ויטקה . וכיוון שהשלם הוא תמיד יותר מסך חלקיו , היא הייתה גם הרבה יותר מזה . היא הייתה אגדה בחייה , אלא שפשוט לא שמה לב לכך . " רעייתי , יפים פניך . מתוך ציפורני אני זועק אליך , " כתב לה אבא . את " אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" הפך ל"את מושלת בי ותשוקתי אליך . " "היינו מעשה בראשית משגע , " כתב , " קחי את זרועי מקועקעת בשמך . " החיים נעשו דלים יותר עם לכתה של ויטקה , אך היא תישאר בכל אחד מאיתנו ותמשיך להיות לנו למופת .
|
|