|
|
עמוד:11
פתח דבר תח ת כנפי תלמוד אין מקום שבו אני מרגישה את משק הכנפיים , כבין דפי התלמוד . אותו ספר ותיק ומסועף , אשר פעמים רבות כל כך אני שומעת אנשים המוצאים אותו מייגע , טרחני , נוקדני , מרוחק ומרחיק - הוא בעיני הספר הנועז ביותר , ההרפתקני ביותר והמחולל ביותר - הן מלשון מחול והן מלשון חלות - שקיבלנו . המשפטים הניבטים מתוכו , נדמים כמרקדים בריקוד משולח ובה בשעה מניחים יסודות מכוננים וכבדי משקל . התלמוד יודע לחבר בכל רגע ורגע בין קצוות , מבלי שנרגיש אפילו את תפרי החיבור , שהרי לאמתו של דבר , הכול אמנם מחובר בעולמנו . הוא נע בשצף בין הלכה לאגדה , בין דיון פרטני בנקודה לכאורה טכנית לבין מעוף מטורף אל סיפור בלתי - ייאמן . הקצב הפנימי התלמודי איננו משתנה בין הדיון ההלכתי לחברו האגדי . הן לנקודה הטכנית לכאורה והן לסיפור המעשה בא התלמוד באותה רוח חופשית ונחושה כאחת , אשר מעניקה לשניהם אנרגיה של מגנט . החול והקודש רוקדים בו בערבוביה , ומביאים לכדי זרימה אחת אשר תלויה בשני מרכיביה באותה מידה . בין דפי התלמוד , החול מפרנס את הקודש כשם שהקודש מפרנס את החול , וכל אחד מעניק ממשות וכוח לרעהו . החכמים התלמודיים מכירים לפני ולפנים את שני העולמות - עולם הבשר ועולם הרוח , וחיים את שניהם בלא פחד . אין בחייהם ובהתבטאויותיהם עיגולי פינות , אין התחמקויות , אין הצטדקויות . הם מישירים מבט ומכריחים אותנו להישיר מבט למולם , ומתוך כך גם אל מול חיינו שלנו .
|
|