|
|
עמוד:12
היערכות לקראת העברת המטופל לפני העברת המטופל יש להתייחס לגורמים הבאים : מצב רפואי ( קבוע + שינוי ) איסוף מידע לגבי ההנחיות לטיפול ובמיוחד לגבי אזהרות והתוויית הנגד ( קונטרה-אינדיקציות ) רלוונטיות לתפקוד המתוכנן . גם כאשר המטופל מוכר , יש להתעדכן מדי יום לגבי מצבו לפני ביצוע ההעברה . הפיזיותרפיסט צריך להתעדכן לגבי שינויים החלים ברמת התפקוד של המטופל . אלה יכוונו אותו להפחית או להגביר את מידת הסיוע שהוא נותן . במקרים של שינוי קיצוני במצב המטופל ( שיפור או החמרה ) תיתכן בחירה בטכניקת העברה חלופית . תכנון המעבר חשוב לאפשר למטופל לבצע מעברים אקטיביים במידת האפשר . לכן , על הפיזיותרפיסט לתת רק את הסיוע המינימלי הנדרש . יש להעריך את יכולותיו של המטופל לקראת ביצוע המעבר , תוך התייחסות גם לגורמים שאינם קשורים למחלתו , כמו עייפות או חולשה . נגישות ותנאים סביבתיים יש לפנות מכשולים מהשטח שבו יתקיים המעבר וליצור סביבת עבודה מתאימה . רצוי לבצע את המעבר שלא בנוכחות מבקרים , למעט מקרים שבהם מטרת הטיפול היא הדרכת בני משפחה . במקרה של הפרעה קבועה לסדר היום , כמו שעות שטיפת הרצפה , יש לבדוק אם ניתן לשנות את לוח הזמנים של המנקה או של הטיפול הפיזיותרפי , כדי למנוע הישנות של הפרעה כזו במהלך הטיפול . התנהגות המטופל במהלך העברת מטופלים בעלי לקויות התנהגויות וקוגניטיביות ( קשישים דמנטיים , אנשים בעלי לקות אינטלקטואלית התפתחותית , חולי נפש ) הפיזיותרפיסט עלול להיתקל בהתנהגויות ( התפרצות פתאומית , שינוי תנוחה פתאומי , ( שיקשו על ההעברה ולעתים אף יסכנו את המטפל והמטופל כאחד . לכן חשוב לברר מהי ההתנהגות המאתגרת של המטופל והאם יש דרך למנוע אותה או למתן אותה ( טון דיבור , מגע יד , השקעת זמן מקדים להיכרות ) לפני ביצוע של מעברים / שינויי תנוחה . אם יש צורך להיעזר באנשי צוות נוספים או בציוד העברה , יש להיערך בהתאם . טונוס שרירי לטונוס השרירים של המטופל השפעה על דרגת הקושי בהעברתו . קשה להעביר מטופל היפוטוני מאחר שגופו רפוי . במקרים רבים אדם בעל טונוס שרירים נמוך מאוד אינו מסוגל לעזור כלל בניודו . על מנת להעביר מטופל היפוטוני מומלץ להשתמש בטכניקות העברה ‘ עוטפות / חובקות’ יותר מהרגיל . לעתים קרובות יש צורך בסיוע אדם נוסף או בעזרי הרמה שונים ( חגורת העברה / נשיאה , לוח החלקה או מנוף . ( המטופל ההיפרטוני ( ספסטי / ריג’ידי ) עשוי להוות אתגר בהרמה ובניוד , מאחר שיכולת גופו להתאים את עצמו לתנועות נורמטיביות ולגוף המטפל לקויה . הקושי בולט במיוחד כאשר המטופל הוא בעל טונוס משתנה , היוצר רושם שהטונוס תקין או אפילו נמוך , אולם בעת ההעברה מתגבר באופן פתאומי . במקרים אלה חשוב במיוחד להעריך מראש את דרגת הקושי של המעבר , על מנת להתאים את סביבת ההעברה ( פינוי השטח , ( לבקש עזרה , למקם את העוזרים ביחס לגוף המטופל ולהשתמש בציוד עזר להעברה . תכנון מוקדם לאחר בירור מצבו העדכני של המטופל ובחירת טכניקת המעבר , יש להכין את הציוד הדרוש רב יותר מהרגיל לביצוע המטלות ולעתים מומלץ לקרוא לעזרה , גם אם מדובר במשימות שבדרך כלל הוא יכול לבצע בעצמו .
|
|