|
|
עמוד:13
מזון , תרבות וברכות טקסי ברכה על המזון הם נוהג טרנס תרבותי , המלווה תרבויות רבות במהלך ההיסטוריה האנושית , והם מקובלים עד היום בקרב מאמינים בני דתות שונות . בתרבות היהודית תופס המנהג לברך על אכילת סוגים שונים של מזונות מקום בולט בהתנהלות טקסי השולחן . נוהג עתיק יומין זה , שראשיתו בתקופת המקרא , מלווה את אורח חייו היום יומי של האדם המאמין עד לימינו אנו . המערכת המסועפת והמורכבת של הדינים בתחום הברכות היא תופעה ייחודית ליהדות . כמות החומר והעיסוק הרב בסוגיה נובעים משתי סיבות עיקריות : העומק ההיסטורי והספרותי של הסוגיה לצד היותן של הברכות על המזון הלכות מעשיות ויום יומיות . מתקבל הרושם שבעוד שסוגיות הלכתיות הקשורות לעולם הבוטניקה , זכו למחקר מדעי די הולם , הרי שסוגיית הברכות על מוצרי מזון נדחתה לקרן זווית , ולא הוענקה לה ההתייחסות הראויה לה . מחקרים אחדים בלבד נכתבו על התפתחותם של דיני ברכות , ואף נזנח בהם הדיון על ההיבטים ההיסטוריים , הגאוגרפיים , והבוטניים של הנושא . הברכות על ההנאה מאכילת מאכלים מכונות בעגה ההלכתית ' ברכות הנהנין' ( סיומת האות נו"ן שבסוף המילה משתנה בעברית לאות . ( ם"מ ברכות אלו מתייחסות לתחומי הנאה רחבים יותר - 4 על המזון ועל המטבח כמגדירים ומעצבים זהות אתנית לאומית ראו גביעון , בגובה , עמ' . 45-15 5 הנוהג לברך על המזון היה מקובל בדתות ובתרבויות שונות . על נוהג זה בדת הזורואסטרית ראו בויס וקוטואל , עמ' . 313-298 הנוהג לברך על המזון בסעודות חבורה , שבצעו בהן את הפת ובירכו על היין , היה נוהג נפוץ בימי ישוע וכך נהגו גם אחרי מותו בקהילת השליחים והמאמינים הנוצרים . ראו למשל : מתי , יד , ; 20-19 מרקוס , ו , ; 43-41 לוקס , כב , 19 ובהרחבה הרני , קרבן הלחם , עמ' . 125-101 כפי שציין החוקר טאלי , הברכה היהודית על הלחם ' ) ברכת המוציא ( ' היא המקור למונח היווני אוכריסטיה ( סעודת האדון , ( הטקס הנוצרי של הקרבת לחם ויין ( טאלי , מברכה , עמ' . ( 137-115 זאת ועוד בתורת השליחים , דידאכי , יצירה נוצרית מימי רבן גמליאל והחכמים ביבנה , נמצא כי לאחר האוכריסטיה נאמרת ברכה ארוכה יותר ( דידאכי , פרקים ט-י , מהדורת , LCL ח"א , עמ' . 432-430 יש חוקרים שהקבילו את תכניה של ברכה זו לשלוש הברכות של ברכת המזון אצל חז"ל . ראו אלון , מחקרים , א , עמ' ; 291-286 פינקלשטיין , עמ' ; 213 שמש , ברכת המזון , עמ' . ( 166-165 טקס ברכה על המזון תואר בספרות ימי הביניים בזיקה למסדרים צבאיים נוצריים . בני המנזר אכלו יחדיו בחדר האוכל , והורשו להתחיל לברך רק לאחר שהכומר בירך על המזון , והם בתורם דקלמו את תפילת " אבינו שבשמים" . ( Pater Noster ) ראו ברונשטיין , ההוספיטלרים , עמ' . 96-95 גם בקרב המוסלמים בראשית כל ארוחה ובסופה נאמרת ברכה על הלחם ועל המזון . ראו עראף , אל פת , עמ' . 172-171 נוסחאות של ברכה על המזון בחברות שונות פרסם החוקר הילר , התפילה , עמ' . 45 6 פרות וירקות מכילים סוכרים , פחמימות , שומנים וויטמינים , החשובים לבניין הגוף ולתפקודו היום יומי . מכאן שאלה היו גורם מרכזי בדיאטה של האדם . על מקומם בתזונת האדם ראו האנציקלופדיה העברית , ערך תזונה , כרך לב , עמ' . 733-731 7 בספרות ההלכה נזכר המונח בכינויו הארמי ' ברכות הנהנין' למרות היותו מאוחר לתקופת התלמוד . כינוי זה נזכר לראשונה פעמים אחדות בתקופת הראשונים ( כלבו , סימן כד ; תשב"ץ קטן , סימן קעו ) ופעם אחת בלבד בחיבור הביאו שני גורמים אלו לשני תהליכים הפוכים - מצד אחד הם העשירו את השולחן ( מאכלי שבת וחג , ( את טעמיו ואת ריחותיו ותרמו לעיצובה האתני הייחודי והפלורליסטי של החברה היהודית , מצד אחר הם הגבילו את סוגי המזון המותרים לאכילה ( איסור חזיר , יין נסך ) ואף יצרו חיץ וגבולות תרבותיים בין האוכלוסייה היהודית לבין החברה שאינה יהודית . במרוצת הדורות היוו מאכלים ודפוסי אכילה בסיס להבחנה בין יהודים לבין נוכרים , למשל , אכילת אורז בפסח , שהייתה סימן היכר ליהודים אנוסים ( ראו ערך אורז . ( מאכלים היו גם אלמנט מבחין בין פלגים בתוך היהדות עצמה , למשל , יהודים קראים זוהו על פי אי אכילת חמין בשבת ( ראו ערך חמין . (
|
|