|
|
עמוד:10
ביצה , ' חמינדוס , ( ' שמכרו זבנים ממוצא יווני ובולגרי בדוכני רחוב , וכן את השקדים הירוקים הקלופים שהוגשו בתוך עלים גדולים של פיקוס בנגלי . ברם , המעבר אל מזון תעשייתי ' מהיר' דחק במידה רבה חלק מהמאכלים המסורתיים וגם את ה'ממתקים' הללו . החיבור המוגש בזה מכיל ארבעה עשר פרקים . עיקרו ( פרקים ב-יא ) מציג באופן שיטתי את החומר הרלוונטי על קבוצות הגידולים המרכזיות שנידונו בספרות התקופה . בפרקים יב-יד יוחד דיון מעמיק בנושאים כלליים יותר , למשל , השתקפות דפוסי אכילה בספרות הברכות והשפעת המודרנה הטכנולוגית על מנהגי הברכה . פרק א של המחקר עוסק בעקרונות המיון של ' מין עץ' ו'מין ירק' בספרות ההלכה . פרק זה מציג את שיטת הסיווג של הצמחים בעיניה של ההלכה היהודית הקדומה והמאוחרת , ומעמת את הגישה ההלכתית מול המחקר הבוטני המודרני . לפרק זה יש חשיבות מרובה , שכן הוא עוסק בהבנה של היסודות למערכת הברכות על עצים ועל צמחים עשבוניים . פרק ב כולל שני חלקים . החלק הראשון עוסק בדגנים מ'חמשת מיני דגן , ' שהיוו את היסוד לדיאטה באזורים שונים בעולם במאות האחרונות , בזיהויים של ' חמשת מיני דגן' ובמגוון לחמים , מאכלים ומשקאות שהוכנו מהם במטבחים היהודיים . החלק השני עוסק בדגנים , שאינם מ'חמשת מיני דגן' אך היה להם תפקיד תזונתי מרכזי כגון האורז והתירס , שעד לימינו אנשים רבים ברחבי העולם ניזונים מהם . פרק ג עוסק בקטניות , המכונות בפינו ' הבשר של ההמונים' הודות לתכולת החלבון הגבוהה שבהן . הפרק סוקר את מאכלי הקטניות במטבחים של היהודים , כולל אלה שהיו בעלי משמעות סימבולית ונאכלו במועדים ובימי אבל לאומיים . סופו של הפרק מתמקד בקטניות החשובות שנאכלו ובדיונים בברכותיהן . פרק ד עוסק בפרות של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל . הפרק מציג את מוצרי המזון שהופקו מפרות אלו , ואת הברכות שיוחדו להם . מטעמים ספרותיים והיסטוריים הסקירה מתמקדת בעיקר במוצריה הרבים של הגפן ובאופן בולט במגוון של יינות . פרק ה עוסק בשורה של עצי פרי שאינם משבעת המינים . פרק זה מבליט את עצי הפרי החדשים שגיוונו את מזונם של בני המאות האחרונות , למשל , פרות שהגיעו מאמריקה ( קשיו , צבר , ( ועצים שהפיקו מהם משקאות חמים , היינו הקפה והקקאו , וכן התה שעליו שימשו למטרה זו . הירקות מהווים היום מרכיב חיוני בסל המזונות . למעט קטניות וחלק מגידולי השורש והפקעות , הירקות אינם ספקי אנרגיה חשובים , אך יש מהם שגיוונו והעשירו את הדיאטה והוסיפו לסועד ויטמינים ומינרלים . פרק ו עוסק בנציגות נכבדה מקבוצה זו , כגון בצל , שום , לפת וצנון וכן תפוח אדמה , שהפך לרכיב בסיסי במזונם של בני אירופה הקרה . סוג נוסף של צמחים שהיה להם תפקיד בהעשרת המזון ובגיוונו , היו צמחי בושם ותבלין ששימשו להכנת ממתקים . בברכות על צמחים אלו עוסק פרק ז . פרק ח עוסק בשני גידולים , הבננה והפפאיה , שהועלו ספקות לגבי סיווגם כמין עץ או כמין ירק בשל מבנם המיוחד של הצמחים . פרק ט עוסק בברכות על מוצרים , שהופקו מקנה סוכר ומסלק הסוכר , היינו סוכר גבישי , ריבות ומרקחות . הסוכר , שהוא מוצר יסוד במזונו של האדם המודרני , חדר באטיות למטבחים במזרח ובמערב . תהליך זה בא לידי ביטוי גם בדיונים של פוסקי ההלכה מימי הביניים ואילך . לצד צמחי בסיס או צמחי מותרות עלו על שולחנם של בני המאות האחרונות גם מוצרי מזון שמקורם בצמחי בר ובאלו עוסק פרק י . הפרק סוקר את הדיונים בברכות על צמחי בר אופייניים לאזורים שונים בעולם , למשל , גרגירי יער ( אוכמניות , פטל ) ונציגים של משפחת הוורדיים באירופה וכן פרות האלה והאלון באזור הים התיכון . פרק יא חותם את הסקירה של קבוצות הגידולים למאכל . הוא עוסק בברכות על כמהין ועל פטריות , שכבר הקדמונים הבחינו בדפוס גידולן המיוחד והיוצא דופן . בני קבוצה זו נאספו בעונת החורף משטחי הפקר , וזיכו את האוכלוסייה המקומית בהשלמת תזונה טעימה ומהנה .
|
|