|
|
עמוד:15
60 שנה אחרי , המסתורין מעל " עסק הביש" לא התפוגג ציון 60 שנה ל"עסק הביש" מהווה הזדמנות להצדיע לקבוצת הצעירים היהודים המצריים שהתגייסו למען המדינה בראשית שנות ה . 50 - זו גם הזדמנות לנסות להעלות זוויות חדשות אל מול השאלות הפתוחות , ובראשן "מי נתן את ההוראה" ומה היה טיבה . שבע ועדות בדיקה וחקירה ועשרות ספרים עוד לא הביאו לחקר האמת , וסביר שהתעלומה לא תיפתר לחלוטין גדעון מיטשניק | חוקר מורשת . לשעבר , סא ) ל" מיל , ( ' סגן רמ"ח היסטוריה של צה"ל ורע"ן היסטוריה ומורשת באמ"ן " מכרו אתכם , " אמר דוד בן - גוריון , אז כבר ראש ממשלה לשעבר , ל"אסירי קהיר" בפגישתו הראשונה עימם ב , 1968 - לאחר ששוחררו שלושת האחרונים מהכלא המצרי , כך מעיד רוברט דסה , אחד מהשלושה . לצד ההיבטים המוסריים והמבצעיים , לא ניתן להתעלם מההיבטים הפוליטיים של "הפרשה . " ולמרות זאת , חלק מהטענות כלפי הממסד על שלא ניסה באמת לשחרר את אסירי קהיר אינן נכונות - או מוקצנות . לצד הטענות הקשות של אנשי "עסק הביש" כלפי מפעיליהם וכלפי הממסד , הרי שבפרשה הזו היתה "מלחמת הכל בכל" בהאשמות ובהטלת האחריות : אלעד נגד חברי הרשת , גיבלי נגד בן צור ולהיפך , לבון נגד גיבלי ודיין ולהיפך ועוד ועוד . ובמלחמה כמו במלחמה : בגידות , זיופים , שקרים ומה לא . " חיכינו לכם" 60 שנה מלאו בחודש יולי האחרון ל"פצצה המעשנת" של מבצע "סוזאנה , " אותו אירוע על מדרגות קולנוע "ריו" באלכסנדריה , שהפך ממבצע חשאי לפרשת "עסק הביש . " הפרשה המורכבת והסוערת הביאה , בין היתר , להדחת ראש אמ"ן בנימין גיבלי , להתפטרות שר הביטחון פנחס לבון ובהמשך גם להתפטרות ראש הממשלה דוד בן - גוריון . בקיץ 1951 הכל נראה אחרת . מדינת ישראל היתה בשלבי התאוששות ובנייה לאחר מלחמת העצמאות . החשש הכבד מפני סבב שני של לחימה מול מדינות ערב אפיין רבים ממנהיגי היישוב , וגם את התנהלות צה"ל בהתאם . יחידה 805 של אמ"ן , שהוקמה כממשיכת דרכה של יחידת המסתערבים וקדמה ל , 131 - נבחרה לגייס רשת סייענים יהודים שתפעל בשירות המודיעין הישראלי במצרים . הפעולה שנכשלה ב 23 - ביולי 1954 היתה השלישית בסדרת פעולות שנועדה לעורר , לראיית מפקדי יחידה 131 של אמ"ן ומפקדיהם , תחושת אי יציבות במצרים , במטרה להניא את הבריטים מפינוי התעלה . מפקד התא בקהיר , ד"ר משה מרזוק , סירב לבצע הפעולות בפגישותיו בחודש מאי עם מפקד היחידה בן צור . לפיכך הועברה ההנחיה לחברי הרשת על ידי אברי אלעד , מפקדה החדש , שקיבל אותה ישירות במברק . אי שקט לא הושג במצרים , אך מייד לאחר כישלון הפעולה נעצרו כל חברי "הרשת המצרית" ועמם הלוחם הישראלי מקס מאיר בינט , ועברו עינוים קשים . בינט , שנשלח למצרים למטרה אחרת , היה אמור לפעול בנפרד מ"הרשת" אך התבקש לחבור אליי וגם להעביר לה כספים ולכן נעצר . היחיד שלא נעצר היה מפקד הרשת , אברי אלעד ( שלימים כונה "האדם השלישי 1957 - ב . ( " הועמד לדין , הורשע בניסיון למסירת מידע לאויב ונאסר לעשר שנים . שנים אחר כך יספר פיליפ נתנסון שעל גופו החל לבעור מטען התבערה המאולתר על מדרגות הקולנוע באלכסנדריה , שכבר כשהגיע למקום הבחין שם בשוטרי חרש מצריים ושבהמשך חש במכה על כיס הבגד שבו היתה הפצצה . נתנסון נעצר לאחר שהעשן החל לעלות מכיסו ואף נכווה בחלק גופו התחתון . בחקירתו אמרו לו חוקריו : " חיכינו לכם . " לאחר כחצי שנה שבמהלכה חברי הרשת ובינט היו עצורים בקהיר ועונו , החל בדצמבר 1954 המשפט , שבמהלכו התאבד בינט . גזרי הדין , שניתנו ב 28 - בינואר , 1955 כללו זיכוי שניים מהעצורים וגזר דין מוות - שלא בפניהם - על אברהם דר ( שנשלח מטעם יחידה 131 למצרים לצורך הפעלת החוליה והיה אחראי לגיוס חברי הרשת ועל "פול פרנק , " הוא אברי אלעד נחליפו של דר . כן נגזרה הוצאה להורג של שני ראשי התאים בקהיר ובאלכסנדריה , ד"ר משה מרזוק והמהנדס שמואל עזר , שבוצעה ב 31 - בינואר . 1955 על ששה מחברי הרשת נגזר מאסר עם עבודת פרך ; על נתנסון וויקטור לוי נגזר מאסר עולם , 15 שנה נגזרו על רוברט דסה ומרסל ניניו , ו 7 - שנים על מאיר זעפרן ומאיר מיוחס . רובם היו כבר אז קצינים בחיל המודיעין לאחר הכשרה חלקית ומהירה שעברו בישראל . כלומר : כשהם נשפטו וישבו בכלא מדינת ישראל היתה אמורה להיות מחויבת אליהם . מעבר לתנאים הקשים בכלא , "אסירי מצרים" חוו תקופה ממושכת של נטישה והפקרה , מצד המדינה שגייסה אותם , סיכנה אותם והביאה למפנה טרגי בחייהם ובחיי בני משפחותיהם . ישראל לא הציבה אולטימטום בניגוד לטענות ש"מדינת ישראל לא עשתה כלום" לשחרורם , מעיון מעמיק במסמכים בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון עולה כי דווקא
|
|