|
|
עמוד:H12
בחומר שליקט זיהה קיומה של תרבות עממית משותפת שנחבאה בתוך טקסטים שחוברו בידי האליטות השליטות . בדומה להיילפרין , שחשף מתוך מקורות ספרותיים ורבניים דפוס התנהגות עממי , ספונטני באופיו , של חיתון ילדים וילדות בתגובה לחקיקה של הממשל הריכוזי , ביקש שזר בגביות העדות שליקט לשון עממית , ספונטנית באופייה . לשון שביטאה , לפי השקפתו , את ייחודו הלאומי של המון העם האשכנזי לתפוצותיו . ומה אירע לאחדות זו , שהיו בה סממנים לאומיים מובהקים בעידן של טרום לאומיות ? כמו רבים מן האינטלקטואלים היהודים יוצאי מזרח אירופה , שהיו שבויים בקסמה של התרבות הגרמנית , עמד שזר על מה שזיהה כמגמות אנטי לאומיות במפגש היהודי גרמני של ראשית העת החדשה . הפרץ שנבעה אחרי חלוקות פולין בשלהי המאה השמונה עשרה בין שני חלקי הפזורה האשכנזית : זה המכונה ' מערבי' וזה המכונה ' מזרחי , ' זכה אצלו לפירוש מנוגד לחלוטין לדרך שבה פירשו כל אנשי חכמת ישראל הגרמנית , ובהם יוסט וגרץ . האחרונים ראו , כידוע , את יהודי פולין ליטא כאיבר המנוון והמפגר של יהדות אשכנז . ה'אוסט יודן' היו בעיניהם האחים האומללים שלא זכו עדיין ליהנות מברכת הנאורות ומבשורת האמנציפציה . בה בעת הם היו האיום על הקדמה ועל ההתקרבות בין יהודים לנוצרים בכל מקום שאליו היגרו מן המזרח . שזר , ממשיך נאמן של חבורת ההיסטוריונים היהודים מן האימפריה הרוסית , מרד בהגמוניה הגרמנית והיפך לחלוטין את התמונה : בהיסטוריה הלאומית שביקש לכתוב מילאו את תפקיד ה"רעים" ה'ווסט יודן' ואילו את ה"טובים" שיחקו יהודי מזרח אירופה . כל מה שנשלל ונדחה בהיסטוריוגרפיה היהודית הגרמנית , או לפחות הוצג כמיושן ומפגר אחרי חידושי הזמן , זכה לציון גבוה בסולם הערכים הלאומי . ברוח שמעון דובנוב , מורו בחקר האוטונומיה היהודית הטרום מודרנית , הבחין שזר בין שני טיפוסי מאבק לאמנציפציה בחברה האשכנזית : האמנציפציה במערב אירופה עמדה בסימן התבוללות , מורשת היהדות הספרדית בצרפת של ערב המהפכה , שנקלטה גם ביהדות גרמניה ; האמנציפציה במזרח אירופה , לעומת זאת , יש לה פנים אחרות לחלוטין . וכך כתב שזר בשנת תרע"ו : המעבר של אזורים שונים במזרח אירופה לחוקת עם ולחירות אזרחית פוגש שם ציבור יהודי , שאין אצלו שום יחס לאידיאולוגיה של די פינטו . הרי מאת השנים האחרונה העלתה כאן את חייהם הלאומיים של היהודים , את יצירתם ואת תקוותיהם לדרגת רמה כזאת , שיש לראות בה אחד השיאים בתולדות התפוצה היהודית . לפיכך ודאי הוא , שהאמנציפציה של יהודי המזרח ב"י — !] ] האלה תהא נבדלת מן הדוגמה הצרפתית , כמו שהאביב הפורח הזה של תרבות ישראל רחוק ומרוחק מן המדבר השומם של אנוסי בורדו התלושים . שזר ראה ביהדות מזרח אירופה שלא איבדה את תרבותה הלאומית ושמרה על לשונותיה , מנהגיה ואורח חייה עד לראשית המאה העשרים , מאגר רב עצמה של חיוניות . התודעה הלאומית שאיבדו רבים מיהודי קהילות מערב אירופה ומרכזה בעת החדשה , נראתה לו חיה וקיימת אצל אחיהם במזרח היבשת . שזר הציע הסבר , ברוח דובנוב , לשימור האופי הלאומי של הקיבוץ היהודי הגדול במזרח אירופה : השלטון העצמי המפותח ורב העצמה שזכו בו יהודי מלכות פולין ליטא , בהכרת המלכות ובשיתוף פעולה עמה , היה יסוד קיומה של ישות 8 יצחק דה פינטו , ( 1787-1717 ) יזם כלכלי והוגה דעות יהודי ממוצא פורטוגלי שחי באמסטרדם . הוא נטל חלק בשיח האינטלקטואלי של עידן הנאורות האירופית . בחיבורו Apologie pour la Nation Juive , ou ( 1762 ( Reflexions Critiques התפלמס עם הפילוסוף וולטר וחלק על עמדותיו בענייני יהודים והיהדות . 9 שם , עמ' . 234
|
|