|
|
עמוד:13
במידת מה מעין " זום אין , " תצלום תקריב על כתיבתי הקודמת , וכן גרסה מעודכנת בזכות היתרונות והנגישות שמקנה המבט מבפנים . שנת השבתון סיפקה לי די מרחב וריחוק להתעמקות בשאלה מה יכולה להיות משמעותו של הניסיון הישראלי לכדור הארץ , הזקוק להשקעה של יתר מאמץ כדי לשמר יערות קיימים ולנטוע חדשים . מבחינה זאת , הספר הוא גם מעין " זום אאוט , " הרחבת זווית הראייה , ניסיון לראות באיזה מובן עשוי הניסיון הישראלי להיות רלוונטי בהקשר הגלובלי הרחב . קיימת תמיד סכנה שמעורבות אישית רבה מדי בנושא עלולה לרכך ביקורתיות או לעמעם את בהירות הניתוח . בהיותי ער למכשלות הללו , ניסיתי להימנע מעודף נוסטלגיה וסלחנות . גם ללא העילה של הניתוח האקדמי , אני מאמין בביקורת בונה וב"אהבה קשוחה . " עם זאת , דיווח הוגן פירושו מתן כבוד למי שראוי לו . אני מקווה שעושר הניואנסים שמקורם בהתבוננות מבפנים , יפצה את הקורא על פגמים בכתיבתי , הנובעים מקרבתי היתרה לנושא . אם לחזור ליערות שתיארתי בשנת 1997 בספרי הסביבה בישראל , נראה לי שכללית התמונה הגדולה שהוצגה בו נותרה במידה רבה נכונה . אבל בחמש עשרה השנים שחלפו מאז , קרו דברים רבים בישראל ובעולם כולו . ייתכן שיש נרטיבים אחרים על העצים בישראל , אבל אני מאמין שהספר הזה מגיש את התיאור המלא ביותר המבהיר כיצד נוצרו בארץ היערות שאין להם אח ודוגמה , ומה צריך להיעשות כדי שהם יהפכו לבני קיימא במלוא מובן המילה . הדיסאינפורמציה בכל הנוגע להיסטוריה של היערות בישראל ולדינאמיקה האקולוגית העכשווית , רבה למדי . אני מקווה שהספר הזה יעניק לקוראיו תיאור עובדתי מדויק ונגיש של הסיפור הייחודי הזה , יפריך תפיסות מוטעות , ויתרום לקיומו של דיון פורה בשאלת עתיד היערות . מרגע ששקעתי בכתיבה , כשאני נתון במפורש להשפעת אווירת המחקר שאפפה אותי במרכז לשמירת הטבע באוניברסיטת סטנפורד , גיליתי שחשיבתי שלי על יערות צרה וחד ממדית . יערות מעניקים הרבה מעבר לנוף ציורי , צל נעים לפיקניקים בארץ שטופת שמש , ותחושת סיפוק אינטואיטיבית למראה שיקום נוף מדולדל ומאובק והפיכתו למרחב עצים ירוק . הם מעניקים שירותים חיוניים תומכי חיים . כיום ברור לי שהיערות בישראל עודם בחזקת ניסוי גדול , ליתר דיוק – סדרה של ניסויים . דרכי הפעולה שננקטו כדי לבססם ולתחזקם אינן שגרתיות , ולרוב אינן שיטתיות . היערנים היו במקרים רבים בני מזל , או התברכו באינטואיציה נכונה . לעתים לא שפר מזלם והתוצאות היו אומללות . אך , בסופו של דבר , הצלחתו של כל מיזם מתמשך הכרוך בסיכון , תלויה בסוג השאלות שאנחנו ממשיכים לשאול , ובמידת פתיחותנו לתשובות ולפתרונות יצירתיים . עד עתה , מועטים הם המיזמים בתחום ניהול המשאבים הטבעיים בעולם המגלים אותה מידה של גמישות ופתיחות לרעיונות חדשים שמגלה הייעור בישראל .
|
|