|
|
עמוד:12
פרק ראשון רקע : הזכות לגירושין — ליברליזם ויהדות ההכרזה האוניברסלית לזכויות האדם קובעת כי " כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה , ללא כל הגבלה מטעמי גזע , אזרחות או דת . " הזכות לנישואין היא לפיכך אחת מזכויות האדם הבסיסיות . אך האם קיימת זכות לגירושין ? התמונה בנוגע לזכות לגירושין מורכבת למדי . משיקולים שונים הגירושין לא נכללו בהכרזה האוניברסלית לזכויות האדם : שיקולים דתיים ( המסורת הנוצרית שהתנגדה לגירושין ) או שיקולים חברתיים ( שיטות משפט שבהן הייתה הגבלה על גירושין . ( עם זאת , קשה להתכחש לקיומה של זכות זו , שאינה פחותה בחשיבותה מן הזכות לנישואין . הזכות לגירושין , ראשית , נגזרת מן הזכות לנישואין , שהרי הזכות לגירושין מעניקה את האפשרות להינשא מחדש ; טיעון שני , כבד משקל יותר מן הקודם , רואה בזכות לגירושין זכות העומדת בפני עצמה , שכן היא מבטאת את זכותם של כל איש ואישה לחירות ואת האוטונומיה של היחיד לבחור שלא להיות קשור בקשר שבו הוא או היא אינם מעוניינים עוד . הזכות לגירושין היא אפוא ביטוי לאוטונומיה האנושית ולחירות הפרט , ויש לתת לה מקום בעיצוב של משטר הגירושין של החברה . כיצד ? ישנם כמה מודלים אפשריים לגירושין . בקצה האחד של קשת האפשרויות אפשר למצוא את התפיסה המאפשרת גירושין אך ורק במקרים של אשם או כאשר יש עילות מוגדרות . תפיסה זו למעשה מסייגת ומצמצמת את אפשרות הגירושין למקרים מוגדרים . בקצה האחר עומדת תפיסה המאפשרת גירושין ללא עילה , היינו — גירושין מידיים ומוחלטים הניתנים לפי דרישת אחד מבני הזוג גם אם , 1 ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם , סעיף טז . 2 ראו א' רובינשטיין , "הזכות לנישואין , " עיוני משפט ג ( תשל , ( ג" עמ' . 458-457
|
|