|
|
עמוד:י
השטן שלו ; לאמיתו של דבר , כותב מבקר בן המאה העשרים , הגיבור האמיתי הוא מילטון עצמו , לא השטן ואף לא אדם הראשון . מילטון הוא הגיבור – לא רק של גן העדן האבוד אלא של כל שיריו . המשורר הרומנטי ויליאם בלייק בוודאי חשב כך גם הוא : הוא ואשתו נהגו לבלות את שעות אחר הצהריים של ימי ראשון עירומים בגן ביתם , קוראים על אדם וחווה בגן שלהם , גן העדן , כפי שתיאר אותם מילטון בספר הרביעי של האפוס . כעדות רבת כוח לכוחו של מילטון כמשורר חיבר בלייק אפוס משלו , שנקרא בפשטות מילטון . גם האינדיבידואליסט האמריקני רלף ואלדו אמרסון מצא במילטון נפש אחות , לא רק " משורר גדול , " אלא דמות נשגבה אשר " לכוחו לעורר השראה" הייתה " השפעה רוחנית טהורה . " סמואל טיילור קולרידג' מצא ב"התרכזות בעצמי" של מילטון " התגלות של הרוח . " אבל ההתרכזות בעצמי המילטונית הזאת הייתה ככל הנראה יותר מדיי לרומנטיקן אחר , ג'ון קיטס , שכתב בדאגה לאחיו : " לאחרונה אני נשמר מפני מילטון , " שכן , כפי שהוא ממשיך ואומר , " מה שהוא חיים בשבילו , יהיה מוות בשבילי . " השפעתו הפואטית של מילטון על המשוררים שבאו אחריו – בין מעצימה בין משתקת – תמיד נוכחת , גם במאמצים לרסן אותו . אף שקיטס אולי עמד על המשמר , הרי לגביו , כמו לגבי כל המשוררים שבאו אחרי מילטון , ההשפעה של משורר גן העדן האבוד הייתה השפעה שאי אפשר לחמוק ממנה . וכך כתב קיטס ביצירתו " שורות הנכתבות למראה קווצה משערו של מילטון , " והעניק בכך למילטון מעמד איקוני אשר המשורר עצמו בוודאי היה דוחה : " ראש ליוצרי שורות שיר חיות ! / למדן ותיק של הספרות ! / רוחך לעולם לא תנום / סביב אזנינו תסב ותהם / לעד , לנצח נצחים . " גם אם ירצה בכל מאודו , לא יעלה בידו של קיטס לחמוק מנוכחותו של מילטון , אין הוא יכול שלא לחוש בה – " לעד , לנצח נצחים . " אבל דמותו של מילטון כמשורר הנשגב האוניברסלי , המצטיירת מן הכתרים שקושר לו קיטס ומשבחיו הספוגים ביראת כבוד , רחוקה מלהיות פטורה מביקורת . כך הדבר בשל מה שבמסורות הביקורת עליו מוכר כצד האחר של מילטון , המורשת הפוליטית שלו , ובעיקר היותו קשור למושג " השליחות הטובה הישנה * , " האידיאל הרפובליקני שבשמו פרצה המהפכה האנגלית . אמנם במאה התשע עשרה משפחות היו שבות הביתה מתפילת יום ראשון בכנסייה כדי לעיין בספרייה הביתית שלרוב כללה לפחות את . The Good Old Cause *
|
|