|
|
עמוד:11
ומעצבי גישתו החברתית והתרבותית ? הרי בין חלוצי ההגות והפעילות האנרכיסטית במאה חי"ט נמצאו אנטישמים רבים , אולי אף יותר מאשר בקרב אבות הסוציאליזם איבתו של בקונין ליהודים ויהדות — היתה עמוקה ומפורשת מזו של מארקס . דומה שיש לשאלה זו שתי תשובות . ראשית י האידיאל האנרכיסטי שם את הדגש בהתארגנויות חופשיות במישור הבסיסי של החברה ; בהתאגדותן החופשית ונטולת הכפייה למלא את מקום המדינה הריכוזית והכפייתית ולעשותה מיותרת לגמרי , או למלא תפקיד זעיר של "שוטר הרובע . " התארגנויות אלה נועדו להתבסס על המשותף המהותי , לאו דווקא האינטרסנטי , של המתארגנים . ההתבססות על דמוקרטיה ישירה שמה מראש גבול לגודלן , וחייבה מבנה קונפדרטיבי של החברה האידיאלית . דומה , כי מסגרת כזאת היתה מאפשרת התארגנות בסיסית יהודית , המשמרת סימני הכר יהודיים טיפוסיים , לאו דווקא דתיים . הן הגוף הקונפדרטיבי — שעל גבולותיו , כמסתבר , להיקבע על יסודות כלכליים — יכלול ארגונים אוטונומיים נוספים בעלי צביון ייחודי משלהם . הוויכוח בתוך זרם החשיבה האנרכיסטי , שהעלה הצעות שונות ומגוונות לדמות החברה העתידית , אך מעולם לא קבע מסמרות — בניגוד גמור למרקסיזם בדורותיו הראשונים — אולי הותיר גם את שאלת המשך הפרטיקולאריזם היהודי כפתוחה ונתונה לוויכוח , אף כי החל מהדור השני לאנרכיזם המודרני לא הועלתה הבעיה כלל ( בדור הראשון הושמעו מפי רבי האנרכיסטים , בקונין ופרודהון , הצהרות אנטי יהודיות למכביר . ( התשובה השנייה היא היסטורית . שנות הגלות הארוכות היו ליהודים לא רק תקופה של סבל ורדיפות . רוב עדות ישראל הכירו במושבותיהן גם תקופות לא קצרות של שלווה יחסית , שבהן יכלו לראות בחוקים המפלים חלק ממנהג העולם , שבו מעמדות עליונים יודעים להפלות לרעה מעמדות נמוכים יותר . בתקופות אלה היתה מתגבשת הנהגה פנימית יהודית — לאו דווקא דתית רבנית — שללא כוח כפייה ידעה ללכד את העדה , לקיים את שלומה ולשמור על
|
|