|
|
עמוד:41
בהרבה מהמצופהתוכנן . המשאבים שהוקצו לקליטת אנשי צד"ל , הן מבחינת כוח אדם והן מבחינת כספים , נדרשו עתה להתחלק בין הרבה יותר אנשים ממה שנחזה בתחילה . את הפער מילאו אנשי המנהלת האמונה על קליטת סייענים ואנשי צד"ל בהרבה רצון טוב , לב ענק ורגישות יתרה . כל אחד נתן כל מה שהיה לו . מעל 14 שנים חלפו מאז נקלטו אנשי צד"ל בארץ . חלקם העדיף להמשיך מישראל לארצות אחרות , חלק בחר לחזור ללבנון וחלק גדול השתקע בארץ . אנשי צד"ל נקלטו , מי בצורה טובה יותר ומי פחות , וכיום הם אזרחי המדינה . הם משולבים בשוק העבודה , ילדיהם שולבו בבתי ספר וחלק לא מבוטל מהילדים בחר להתגייס לצה"ל או לעשות שירות לאומי . לאורך כל הדרך אנשי צד"ל מלווים במנהלת ובמשרד הקליטה . דומה שלעולם יהיה פער בין מה שמדינת ישראל רוצה לתת לאלה שסייעו לה , לבין האמצעים שביכולתה לתת להם . אולם עדיין מדובר בסיוע עצום , בכל קנה מידה , בחינוך , בהקניית השפה העברית , בדיור ובכל תחומי החיים . היכן שחסר כסף , מתמלא הפער בהרבה נשמה ורצון טוב . לאחר 14 שנים , על אף הקשיים , ראויים הן המלווים אך בעיקר משפחות אנשי צד"ל לטפיחה על השכם , על הליך קליטה מוצלח ברובו . הצלחה זו היא תולדה של הייחודיות של אנשי צד"ל , היותם אנשי עבודה , ערכיים , נאמנים ושותפי אמת של מדינת ישראל . בשונה מהרוח הרווחת במדינות ערב בכלל ובלבנון , למודת מלחמות העדות , בפרט , חברו להם לבנונים נוצרים , שיעים , דרוזים וסונים לפעול כגוף אחד למען רעיון שאיחד את כולם - עצמאות הנצחה והוקרה : פן הרואי ופן טרגי פנים רבות לסיפורם של אנשי צד"ל . יש בו פן הרואי של אנשים שבחרו לפעול בצורה מיוחדת למען ארצם . בשונה מהרוח הרווחת במדינות ערב בכלל ובלבנון , למודת מלחמות העדות , בפרט , חברו להם לבנונים נוצרים , שיעים , דרוזים וסונים לפעול כגוף אחד למען רעיון שאיחד את כולם – עצמאות . אין מדובר בצבא של שכירי חרב שגייסה ישראל , אלא אוכלוסיה שלמה שבחרה להילחם למען רעיון נעלה , למען משפחותיהם , למען ארצם , כפי שהם היו רוצים לראות אותה . אנשי צד"ל נקלטו , מי בצורה טובה יותר ומי פחות , כיום הם משולבים בשוק העבודה , ילדיהם שולבו בבתי ספר וחלק לא מבוטל מהילדים בחר להתגייס לצה"ל יש בסיפור הזה פן ערכי . אנשי צד"ל לא הפנו עורף לישראל גם כשהסוף היה ברור . מחיר כבד היה כרוך בכך , בין אם תקופות מאסר משתנות לאלה שבחרו להישאר בלבנון , ובין אם גלות מארצם לאלה שבחרו לצאת מלבנון , בידיעה ברורה שספק אם יזכו לראות אותה שוב . בבואם לישראל לא דרשו דרישות מופרזות ולא נשמעוהשמיעו טרוניות וטענות . כל שביקשו היה להשתלב כאזרחים מהשורה בחברה הישראלית . ואולם , הפן המאפיין ביותר את סיפורם של אנשי צד"ל הוא , ללא ספק , הפן הטרגי . אנשי צד"ל רבים נהרגו או נפצעו לאורך השנים הארוכות והמדממות בלבנון . כמעט שלא הייתה משפחה של אנשי צד"ל שלא היה בה חלל אחד או יותר . קשה לתאר רגשותיו של אב , איש צד"ל שיצא לישראל , שקבר אחיו או בנו נותר בלבנון והוא אינו יכול לבקרו , להתייפח על הקבר ולהתייחד עם אבלו . מקרים של משפחות שנחצו - חלק נמצא בישראל , חלק בחו"ל וחלק בלבנון - אינם נדירים . את כל אלה נושאים אנשי צד"ל עמם , בלבם . כאמור , יותר מ 14 - שנים חלפו מאז הנסיגה מלבנון . רבים מחיילי צה"ל וקציניו ששירתו בלבנון כבר פשטו מדים . המבוגרים שבאנשי צד"ל נפטרו . נולדו ילדים , ישראלים לכל דבר , שחלקם אינו מכיר את פועלם של הוריהם . ביום הזיכרון האחרון לחללי מערכות ישראל , הרביתי להרהר באנשי צד"ל . ללא ספק הגיעה העת להנציח את פועלם ולספר על גבורתם , הן לדור הצעיר של יוצאי לבנון בישראל והן לכלל ילדי ולעם ישראל וילדיו . תקוותי היא כי יוקם האתר בו יסופר סיפורם של אנשי צד"ל ויונצחו חללי צד"ל לאורך השנים , כראוי לידידי אמת של עם ישראל ושותפים לו במלחמה מול אויב משותף . אריאל רוניס כתב לאחרונה את הספר "אני ואחי נגד בן דודי" בהוצאת "אופיר ביכורים . " אלוף גבי אשכנזי ומפקד צד"ל גנרל אנטואן לחד . בבואם לישראל לא דרשו אנשי צד"ל דרישות מופרזות ולא נשמעו טרוניות וטענות
|
|