|
|
עמוד:30
" המוסד לעלייה ב , "' לבדוק את מצב הקהילה . המטרה הרשמית להקמת הוועדה היתה " לבחון כפילויות ולייעל את עבודת השירות . " אולם , בבסיס המינוי עמד ויכוח חריף בין ראש הממשלה לשר החוץ משה שרת : בישיבת ממשלה טען שרת שתקציב מחלקת החקר מצומצם ואינו מאפשר תפקוד מלא . מנגד סבר בן - גוריון כי עצם קיום המחלקה הוא בזבוז משאבים , מאחר שאמ"ן ממלא תפקיד זה היטב . בתחילת שנת 1957 הגיש אביגור דו"ח מקיף , ובו ניתוח מצב הקהילה . בראשית הדו"ח קבע כי מצבה האסטרטגי של ישראל , לרבות חוסר יכולתה לקיים צבא סדיר גדול , מחייב קיום שירותי מודיעין מתקדמים . עוד ציין כי בשנים האחרונות נעשתה קהילת המודיעין קיבוץ ארגונים מסועף , וכי נכון לשנת 1955 הועסקו בה כ 2 , 000 - איש . אביגור מצא כי המנגנון שאמור לתאם את עבודת הקהילה , ועדת ראשי השירותים , משמש "פורום להחלפת דעות , " וכי ועדת המודיעין העליונה ממלאת תפקיד חלקי בלבד בניהול הקהילה . הוא הצביע על "יחסים שאינם גלויי לב בין ראשי הקהילה שעלולים לגרום לתקלות , " והדגיש כי עבודת המודיעין מתנהלת לפי כללי מידור נוקשים , הנובעים משיקולי יוקרה ומאבקי כוח בין - ארגוניים . במצב זה רק לראש הממשלה גישה לכל הידיעות , והוא משמש כביכול "מתאם שירותי המודיעין . " בראייתו , הפער המרכזי בתפקוד הקהילה הוא שהמוסד המרכזי לביון אינו ממלא את תפקידו , משום שזהו גוף חסר סמכויות , שלא מגיע לידיו כל המידע הרלוונטי . בראש המלצותיו של אביגור עמדה הקמה מחדש של המוסד המרכזי לביון , ותפקידו יהיה ניהול קהילת המודיעין . המוסד יהיה מסגרת גג מרכזית לקהילה , לתיאום פעולותיה ולפיקוח עליהן , ויהיה בעל סמכות הכרעה . עוד תפקידים למוסד המרכזי לביון , לפי דו"ח אביגור : קביעת הגדרות מדויקות לתחומי אחריות בין השירותים , מניעת חפיפות , ייזום פעולות מודיעיניות והטלתן על גופי המודיעין , שמירה על איזון תקציבי השירותים , ניהול מוסדות ההדרכה הקהילתיים וביקורת על זרימת המידע בין השירותים . אביגור מסר כי גם אם לכאורה הוקם המוסד כמה שנים קודם לכן , לדעתו הוא לא היה קיים מעשית . עוד סבר כי זה יהיה צעד ראשון בדרך לפתרון : 'אין להניח שעם כינונו תיפתרנה בקלות הבעיות הארגוניות , ואולם הוא המפתח לפתרון הבעיות . ' אביגור לא מצא כפילויות של ממש בקהילה . הוא הסכים עם הצעת בן - גוריון לאחד את גופי המחקר של אמ"ן ומשרד החוץ ל"לשכה מאוחדת למחקר , " אך לא נענה לדרישת המוסד להעביר לשירותיו את היחידה המבצעית והטכנולוגית . להמלצת אביגור לאחד את גופי החקר של אמ"ן ומשרד החוץ התנגד נחרצות שר החוץ לשעבר משה שרת . כך הוא כתב ביומנו : " בשום ואופן אין להסכים כי הריכוז יבוצע במסגרת הצבא ... כל עוד קיים אמ"ן לחוד , מוכרח להתקיים חקר של משרד החוץ לחוד , יען חקר הוא מוסד ישר לב המקפיד על רישום העובדות ופירושן ללא כוונה תחילה ועמדה נקוטה מראש , בעוד אמ"ן לוקה במגמתיות מובהקת וטורח להסתייע בעובדות כדי לחזק ולהוכיח את גרסתו המדינית . " דומה שהצעת אביגור לאחד את גופי המחקר של המודיעין הצבאי ושל משרד החוץ לא זכתה להיענות מכמה סיבות , שעיקרן שינוי בנסיבות הפוליטיות . עם עזיבת שרת את משרד החוץ , פחת במידה ניכרת המתח בין ראש הממשלה לשרת החוץ החדשה , גולדה מאיר . ובהיעדר מתיחות זו , נעלמה אחת הסיבות המרכזיות לכינון ועדת אביגור ולהמלצה לאיחוד גופי המחקר . בראיית ראש אמ"ן , יהושפט הרכבי , נכון היה לארגן מחדש את שני הגופים כך שיפעלו זה לצד זה ויגבשו הערכת מודיעין אינטגרטיבית . הרכבי המשיך לקדם את הנושא גם לאחר גניזת דו"ח אביגור , אולם להבדיל מאביגור , שהדגיש את עניין המשאבים ואת החיסכון , הציג ראש אמ"ן נימוק מקצועי . לראייתו , חיבור בין שני הגופים יביא ל"מיצוי המודיעין למדיניות . " במסמך ששלח לשרת החוץ כתב הרכבי : "הגעתי למסקנה שטובת המדינה וטובת המוסדות מחייבת מציאת צורת הצמדה ביניהם . " בהמשך פורטו גם הצדדים הארגוניים והטכניים הכרוכים במהלך . כך , למשל , הציע שאנשי המחקר של משרד החוץ יעברו לתל אביב , וימצאו פתרונות טכניים שיבטיחו המשך קשר עם מחלקות משרד החוץ בירושלים . למרות ההצעה , רעיון האיחוד בין גופי המחקר לא קרם עור וגידים . היחסים בין ראשי הקהילה באותן שנים היו מתוחים מאוד . דו"ח אביגור חשף צוהר ליחסים הטעונים האלה , משום שראשי הקהילה התייחסו בכתב זה אל זה : ראש אמ"ן הרכבי העלה טענות רבות , וראש המוסד הראל פסל אותן אחת אחת איסר הראל סבר שאביגור ראה בעצמו מועמד לתפקיד ראש המוסד לביון , אך דומה שמעמדו האיתן של איסר באותן שנים גדע אפשרות זו באיבה , ושלח את הדו"ח למרתפי ההיסטוריה . חיזוק חלקי לטענת איסר אפשר למצוא בעדותו של אביגור עצמו , שראש הממשלה הציע לו את התפקיד משמינה אותו לראש הוועדה . כמו כן במכתב שכתב ראש אמ"ן הרכבי לרמטכ"ל , הוא כותב שמשמעות אימוץ הדו"ח היא הדחה של איסר : "אביגור מסביר מדוע מוסד זה [ המרכזי לביון ] לא יכול היה למלא את תפקידו כראוי ... הצעה שהוא מציג כראשונה היא למצוא איש מחוץ לשירותים ולהעמיד בראש המוסד במקום א . הלפרין [ שמו הקודם של איסר הראל . " [ דו"ח אביגור הוגש לבן - גוריון ולא יושם . אפשר להעלות כמה השערות מדוע לא נענה ראש הממשלה להמלצות המרחיקות לכת של יועצו . ההשערה הראשונה נוגעת לפער בין כתב המינוי המינורי לבין ההמלצות , שמשמעותן שינוי מבני ותפקודי של קהילת המודיעין ושינויים אישיים בצמרתה . לא קדם לדו"ח הוועדה משבר , והסיבות להקמתה היו בין השאר הוויכוח בין בן - גוריון לשרת , שהתפוגג עם עזיבת שרת . בן - גוריון הוביל לעזיבת שרת את הממשלה , משום שסבר כי בהיותו שר חוץ לא יהיה אפשר לקדם את הברית עם צרפת ( זו הובילה למבצע קדש . ( את שרת החליפה גולדה מאיר , שלא היתה משקל נגד לחשיבתו המדינית של בן - גוריון . ההשערה השנייה נוגעת לאמירה זו של אביגור : " המצב אולי נסבל בתקופה שבן - גוריון כיהן דומה שגניזת הדו"ח היא עוד חיזוק להערכה כי הראל היה בפועל האיש החזק בקהילת המודיעין , והוא סיכל את ה"מזימה" ( בראייתו ) של ראש אמ"ן הרכבי ושל אביגור להדיחו אהרון יריב
|
|