|
|
עמוד:29
הממשלה , ושבין תפקידיו קביעת מדיניות לפעולות המודיעין במדינה , מניעת כפילויות וקביעת שיטות הפצת מודיעין בין הגופים . עוד הציע למסד את עבודת ועדת ראשי השירותים , שתיפגש אחת לחודש . ראש הממשלה קיבל את הצעת שילוח , ומינה אותו בדצמבר 1949 לראש "המוסד לריכוז ותיאום פעולות שירותי המודיעין והביטחון . " שילוח הונחה לתאם את פעילות גופי הקהילה ולפקח עליה , כדי להבטיח את ביצוע מדיניות הממשלה בענייני ביון . בעקבות הקמת מוסד זה בראשית , 1950 הנהיג שילוח כמה שינויים במבנה הקהילה ובאופי תפקודה . פעילות המודיעין בתוך המדינה הועברה ממשרד החוץ לשירות הביטחון הכללי . להחלטה זו תרמו כמה תקלות מבצעיות , הידועה שבהן היא חשיפת חדירתם של אנשי המחלקה המדינית לשגרירות זרה בירושלים , מהלך שנעשה בלא ידיעת שר החוץ משה שרת . בסוף 1950 מינה ראש הממשלה ועדה , שתדון במבנה קהילת המודיעין ובתפקודה . זו הגיעה למסקנה שיש לפרק את המחלקה המדינית במשרד החוץ , להפריד בין דיפלומטיה לפעילות חשאית ולהקים רשות אחת שתרכז את פעולות הביון של המדינה בחוץ - לארץ . בן - גוריון קיבל את ההמלצה , והורה על הקמת רשות כזו , שהוכפפה למשרד ראש הממשלה . שילוב המחלקה המדינית כגוף מבצעי במשרד החוץ עד אותה העת נבע מגישה שדגלה בשילוב בין דיפלומטיה גלויה לבין דיפלומטיה חשאית . אולם , גישה זו נעלמה בהדרגה עם הקמת המדינה , ובשל העדפה של ראשי משרד החוץ את הדיפלומטיה הגלויה על זו החשאית כרכיב במדיניות הישראלית . בראשית דרכו של משרד החוץ , המחלקה המדינית היתה גוף עצמאי . אנשיה שירתו בשגרירויות , אך לא היו כפופים לשגריר . בשל שני התהליכים האלה — העברת הפעילות המבצעית בארץ לשב"כ , ובעיקר העברת הפעילות המבצעית החשאית בחו"ל לרשות — ירדו בשנות ה 50 - קרנו ומעמדו של משרד החוץ בתור גורם מפתח בקהילת המודיעין . כמן כן נותר מאבק בזירה המודיעינית והחשאית בין המודיעין הצבאי , שהפך לאגף עצמאי במטכ"ל , לבין גוף המודיעין האזרחי , ובכללו המוסד כגוף מטה והרשות כגוף מבצעי . בשנת 1952 מינה בן - גוריון את איסר הראל ליושב ראש ור"ש , ועם זאת דרש ממנו ומשאר ראשי השירותים לפנות אליו באמצעות ראובן שילוח . הראל התעלם מקיומו של שילוח , וזה האחרון מיהר להתפטר ולהקדיש את שארית חייו לעבודת משרד החוץ . איסר הראל כתב באוטוביוגרפיה שלו שלא ידע כלל על מינוי שילוח כמתווך בפניות לבן - גוריון , ומשפנה ישירות לבן - גוריון , לא העיר לו ראש הממשלה על כך : "יוזמת הקמת המוסד [ הכוונה למוסד לתיאום ] נותרה עלומה במשך שנתיים ... כל אותה תקופה בה עמדתי בראש שרות הביטחון , הייתי בקשר הדוק עם ראש הממשלה . הוא מעולם לא העלה בפני את דבר הקמת המוסד לתיאום . " עם פרישתו של שילוח מו ּ נה איסר הראל לראש המוסד . כך החלה תקופה בת עשור , שהציגה דומיננטיות שלו ומאבקים בינו לבין ראשי המודיעין הצבאי . הראל , יותר מכל אדם אחר , קבע את אופייה של קהילת המודיעין בשנות ה . 50 - הוא ראה את תפקידו כמשולש : ראש המוסד המרכזי למודיעין , הממונה על השב"כ ויועצו של ראש הממשלה בכל העניינים הקשורים לפעולת קהילת המודיעין והביטחון . דו"ח אביגור בנושא קהילת המודיעין : שיקולי יוקרה ומאבקי כוח בין - ארגוניים בשנת 1956 מינה בן - גוריון את יועצו שאול אביגור , יד ימינו במשרד הביטחון במלחמת העצמאות , מראשי ארגון "ההגנה" וראש מאיר עמית איסר הראל
|
|