|
|
עמוד:12
הגרמנית - פעילות פוליטית יהודית לא נתאפשרה כמעט בגרמניה הקיסרית - מוצגת במאמר בצורה חריפה וגם משכנעת מאוד . מי יודע , אולי יש לתופעה שמונה מוריץ גולדשטיין המשך וחיים חדשים בזמנים ובנופים אחרים ושונים בגולה ( ושמא : בתפוצה ) היהודית בימינו ... להשלמת התמונה , הבאנו דברים של שני מחברים יהודים אחרים בני התקופה , שכל אחד מהם זכה למוניטין בזמנו , אך רק אחד מהם היה ציוני . האחד הוא הרב האורתודוקסי נחמיה צבי אנטון נובל , מראשוני " המזרחי ; " בשעתו נאלץ לפרוש מפעילות ציונית כתנאי לכהונתו ברבנות , ורק אחרי הצהרת בלפור התירה לו הקהילה לחזור לפעילות ציונית ( את חלום עלייתו ארצה לא הספיק להגשים , כי נפטר בדמי ימיו ;( איש שהיה מעורה בתרבות גרמניה והגותה , כמו גם בש"ס ופוסקים . בצד קטעים מכתביו הבאנו מכתב ששיגר לבנקאי הידוע מקס ורבות מהמבורג , שבו ביקש להשפיע עליו להצטרף לתנועה הציונית . מדבריו הבאנו , בהשמטות מועטות , מאמר על ניטשה והיהדות . כרב אורתודוקסי , אין הוא מסכים עם כמה מהנחות היסוד של תורת ניטשה . אך מפתיע מה רב המשותף שהוא מגלה בין היהדות שומרת המצוות לבין כמה מעקרונות גישתו הפילוסופית של ניטשה . אבל גם ברשימותיו הקצרות יותר שהבאנו ניכר כיצד ידע האיש לחיות את היהדות כחלק בלתי נפרד של רוחות הדור . הציונות היתה עבורו חלק מהעולם המודרני שהוא ראה עצמו חלק ממנו . הוא קרא ודיבר עברית , כחלק בלתי נפרד מעולמו התרבותי . השני , והידוע ממנו הרבה , הוא אחד ממנהיגיה המרכזיים של הסוציאל דמוקרטיה הגרמנית , אדוארד ברנשטיין ( בן לנהג קטר ואחיין לאחד ממנהיגי הרפורמה בקהילת ברלין . ( בשנת 1917 מפרסם ברנשטיין מאמר על "תפקיד היהודים במלחמה ; " וניכר בדברים כי נכתבו מתוך צורך פנימי . והלוא ברנשטיין , שבאותה שעה הוא מראשי השמאל שפרש מהסוציאל דמוקרטיה הגרמנית על שום תמיכתה הבלתי מסויגת בשלטון ובדרכי ניהולו את המלחמה , היו לו ודאי בעיות
|
|