|
|
עמוד:26
מי יכול לשלם את המחיר ? בבואנו לקבוע מדיניות המחייבת העדפה של ערך מסוים על פני ערך אחר , או , בדומה לכך , מדיניות המחייבת השקעת מרב המשאבים בקידום ערך אחד על חשבון ההשקעה בקידום ערך אחר , נדמה שאפשר להציע קריטריון שיכול לסייע בהכרעה ביניהם והוא נובע מן השאלה מי מסוגל יותר לשלם את מחיר המדיניות ? כך למשל , אנו שואלים את עצמנו : האם יש להעדיף מדיניות של ״חינוך לכל אחד״ תוך ציות בעיקר לערך המימוש העצמי והביטוי העצמי של היחיד , או שמא נעדיף מדיניות של ״חינוך לכול״ המשקף את ערך השוויון והסולידריות ? מה יהיה מחירה של המדיניות האחת ומה של האחרת ? מה יפסיד הפרט ומה תפסיד החברה מהכרעה לכאן או לכאן ? כל הכרעה ערכית בין ערך אחד לערך אחר , גם אם שני הערכים נחשבים שווי ערך , תגבה מחיר ותביא לפגיעה כזאת או אחרת במישהו . האם לפגוע במי שמסוגל יותר לשאת את הפגיעה , או במי שיסבול יותר מן הפגיעה ויש לו פחות משאבים לשאת אותה ? הרי גם אם תיקבע מדיניות שהיא לכאורה ״גם וגם״ , דהיינו מדיניות של השקעה שווה בהיבט של ״חינוך לכול״ כמו בהיבט של ״חינוך לכל אחד״ , המחירים שישלמו האוכלוסיות השונות לא יהיו שווים . יהיה מי שיאמר : אם כך , אנו מציעים סוג של ״ערך על״ חדש במושגים של רוזנק – מניעה מרבית של סבל מרוב בני האדם . על פי הצעתנו , יוצא שערך מניעת הסבל מתפקד כמעין אבן בוחן בהכרעה בין ערכים מתנגשים . ייתכן שהדבר נכון , אולם גם אם אלה פני הדברים , נראה שאין אנו מתרחקים בכך לא מרוח דבריו של ברלין ולא מרוח דבריו של רוזנק . כפי שראינו , ברלין הזהיר מפני פגיעה בבני אדם לשם קידום אידאלים אוטופיים , ורוזנק הדגיש את ערך כבוד האדם הנברא בצלם כאחד מ״ערכי על״ של התרבות היהודית . לאור זאת , העיקרון של מניעת סבל ככל האפשר מאנשים שצפויים לשלם מחיר גבוה מיישום מדיניות מסוימת – נראה כמסקנה סבירה הן מן האתוס הליברלי הומניסטי של ברלין והן מן האתוס היהודי הומניסטי של רוזנק . פרקי המסמך דלהלן מסכמים ראיות מחקר , מודלים קיימים ועדויות רבות . מידע זה אין בו כדי להכריע באופן חד משמעי על ״דרך המלך״ , הוא רק פורש אפשרויות , לעתים משלימות לעתים מנוגדות . חשיבה על התנגשות בין ערכים ויישום ״כלל האצבע״ המוצע עשויים לעזור למקבלי החלטות לבחור בשעה שחלופות שונות מונחות לפניהם .
|
|