|
|
עמוד:12
שתיאר אותה באוטוביוגרפיה שלו . בשנות הארבעים של המאה העשרים היה סטיינר סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת שיקגו . הוא הורשה להשתתף בתור מאזין בסמינרים מתקדמים . אל כיתת אחד הסמינרים האלה נכנס הפילוסוף ליאו שטראוס והכריז : " גבירותי ורבותי , בוקר טוב . שמו של ... שבהחלט אין שני לו כמובן , לא יוזכר בכיתה הזאת . אנו יכולים לפנות עתה אל הרפובליקה של אפלטון . " סטיינר לא הצליח לקלוט את שם הפילוסוף , אך למשמע אותו " כמובן" הרגיש כאילו חלפה קרן זוהרת וקרה לאורך שדרתו . תלמיד אחד לתואר שני רשם למענו את השם בתום השיעור — פלוני מרטין היידגר . סטיינר מיהר לספרייה . בערב ניסה את כוחו בפסקה הראשונה של היות וזמן . " לא הצלחתי להבין אפילו את המשפט הקצר ביותר , הפשוט ביותר לכאורה , " התוודה סטיינר , אבל המערבולת כבר היתה סובבת , נגלה לי רמז שאי אפשר להתעלם ממנו לעולם , שהיה חדש לי במעמקיו . גמרתי אומר לנסות שוב . ושוב . וזה כל העניין . להפנות את תשומת לבו של התלמיד אל משהו שבתחילה חורג מיכולת תפישתו , אבל בשל גודלו וקסמו המכריעים הוא נמשך אחריו . אציין כי הספר הראשון שפתח לפני את עולם המחשבה של היידגר היה ספרו של סטיינר עצמו , משנתו של מרטין היידגר , ( 1978 ) שראה אור בעברית בתרגומה של תלמה מוקדי ובעריכתו המדעית של עדי אופיר . בספר זה אני מבקש לכתוב את ההיסטוריה הגרמנית משלהי המאה ה 19 ועד שנות העשרים של המאה העשרים מתוך התפישה ההיסטוריוסופית המוקדמת של היידגר כפי שנוסחה בהיות וזמן . ספרי הוא אפוא מפגש בין העניין הרב שאני מוצא בהיסטוריה הגרמנית המודרנית ובין העניין שלי בפילוסופיה של היידגר . כאשר עוסקים בהיידגר ובהגותו אי אפשר להתעלם מהביוגרפיה שלו ומהכתם השחור הגדול של הצטרפותו למפלגה הנאצית ושיתוף הפעולה הפעיל שלו עם המשטר , בעיקר בכל האמור בניהולה של אוניברסיטת פרייבורג , ששימש בה רקטור . בספר זה אני מתבסס על הגותו המוקדמת של היידגר , ששיאה בהיות וזמן . ( 1927 ) ועם זאת סוגיית היחס בין הביוגרפיה של הפילוסוף ליצירתו היא תמיד קשה , מורכבת ובלתי פתורה . בתקופת המחקר שספר זה מבוסס עליו סיפרתי לידידי יוני אלשיך על ניסיוני
|
|