|
|
עמוד:10
הטלטלה כתפנית “ האביב הערבי “ ניעור בשנת 2011 והסתייע בצעירים נלהבים שביקשו לשנות את הסדר הקיים ונשענו על האינטרנט ועל התקשורת הגלובלית . עתה נראה כי יותר מדויק להגדיר את פרק הזמן הזה כטלטלה . שמונה פניות עשה הטנדר המזרח-תיכוני עד כה , והיד עוד נטויה חגי ארליך | פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזה “ ת ואפריקה , אונ' ת . א “ המעולם פריחה טלטלה מונח הרכב , , “ אביב עולם , ירד מתאים מהפרק ערבי התנועה אולי . , “ שבישר המונח בדרכים יותר . בזמנו שהחל הוא , בדרכי שאוב ניצני רווח , ההיסטוריה . הוא מתאים גם למי שמנסה ללמוד ולהבין את ההווה ומשמעויותיו . ההיסטוריון כמוהו כנוסע בטנדר סגור ופניו רק לאחור . מאחור הולך ונפרש העבר , אבל אין תצפית קדימה . הטנדר נוסע בנתיב לא נתיב , מטלטל בין הרים וגיאיות . ההווה הקרוב שרוי כולו באבק הדרך , רב בו הנסתר . העתיד לא ידוע . הדרך לאחור מתבהרת ככול שנתיבה רחוק יותר , כשנוצרת פרספקטיבה . תפקידו של ההיסטוריון לאתר את הנתיב שהשאיר הטנדר . אם לא יאתרו , ינתחו , וינציחו -- תבוא השכחה ותגרום לדהייתו . הוא יעלם . אין היסטוריה , אמר כבר חכם אחד , יש היסטוריונים . אך במה תועלתם ? גם אם ייטיבו לתאר את העבר , האם יתרמו לביטחון נוסעי הטנדר ? יבהירו את ההווה ? יתנו צפי אמין לעתיד ? הלא בכל רגע נתון יכולה מהמורה בלתי נצפית להפוך את הרכב . רכב אחר עלול להתנגש בו . פגע כזה או משנהו יסיטוהו לכיוון אחר . האם בכלל יש לטנדר נהג מיומן , או שמא עשרות ומאות ידיים מושכות בהגה לכיוונים שונים ? ההיסטוריון הישר יאמר לשומעיו כי הוא ממפה את תפניות העבר , אבל אין לו שום ידע עדיף מעבר לכך . הוא אולי יכול להסביר איך הגענו לכאן , מה משמעות ההווה . גם זה משהו , ועדיף על ניחושים בעלמא . כמספר ההיסטוריונים מספר ההיסטוריות . להלן הפרספקטיבה שלי . תפנית ראשונה : המאבק בין מודרנה של זהות למסגרות מסורתיות שמונה פניות עשה הטנדר המזרחתיכוני מראשית המאה העשרים עד הטלטלה הנוכחית . כל תפנית השאירה משקע בחלקי הרכב . הוא מטלטל לא רק בשל תוואי הקרקע , אלא בשל מצב רכיביו . הטנדר המזרח תיכוני הערבי במצב גרוע . הוא במשבר המסובך ביותר מאז החל את דרכו . התפנית הראשונה התחוללה בעשור הראשון של המאה העשרים , בקטע דרך שנקרא לו “ צמיחת הלאומיות המודרנית . “ אז קמו “ תורכים צעירים ;“ חלוצי הזהות המצרית החדשה ; ראשוני הקריאה להיבדלות ערבית ; מחוללי המהפכה החוקתית באיראן . גם ראשוני הציונות הגיעו לאזור . רעיונות כמו ריבונות העם , פוליטיקה ייצוגית ועוד עלו על המפה והתחרו מצד אחד באסלאם כמערכת הזהות הכוללת , שעיצבה את האזור מהמאה השביעית . ומצד שני במערכות ההשתייכות האחרות : השבט , העדה , המשפחה המורחבת , החמולה , הכיתה הדתית הנפרדת , קהילות המיעוטים ועוד . רעיונות הלאומיות המודרנית ממשיכים להשפיע על המרחב ועל טלטלתו הנוכחית . המאבק בין מודרנה של זהות למסגרות מסורתיות חזר מאז 2011 להיות רלוונטי מתמיד . מדינות המזה “ ת במקום האימפריה העות'מאנית התפנית השנייה התחוללה בעקבות מלחמת העולם הראשונה . תחת האימפריה האסלאמית העות'מאנית קמו המדינות הנמצאות עד היום על מפת המזרח התיכון . גבולות בינלאומיים שאושררו בחבר הלאומים שרטטו מסגרות ממלכתיות , לתוכן נוצקו מערכות חיים ופוליטיקה . רשתות חשמל ופנסיה , חינוך ובריאות , משרדי ממשלה , צבאות , סמלים , דגלים , תשתיות , מעגלי ייצור . מדינות אלה קמו ביוזמת הכובשים הבריטים והצרפתיים , ועד 2011 נחשבו לסיפור מובהק של הצלחה . הן שרדו 90 שנה , התגברו על המבנים המסורתיים הראשוניים שהזכרנו , על אתגרי פיצול מבית ואחדות מחוץ . עתה נמצאות רבות ממדינות המזה “ ת במצב של התפוררות . חלקן יציבות אולי יותר . שאלת עתידן ועצם קיומן מרחפת בחלל . תפנית שלישית : תור הליברליזם מותיר משקעים עד ימינו התפנית השלישית התחוללה בשנות העשרים של המאה הקודמת , תקופה שזכתה לשם “ תור הליברליזם . “ על רקע השפע הכלכלי באותה עת , , “ The happy twenties “ ההגמוניה העולמית של המעצמות הפרלמנטריות , ובהתאם לכתבי המנדט , אומצו חוקות פרלמנטריות והתקיימו חיים מפלגתיים דינמיים במצרים , בלבנון , בעיראק ובסוריה . אגודות אזרחיות ועיתונות חופשית יחסית עודדו תרבות פתוחה וחילונית . קמו אוניברסיטאות של ממש בקהיר ובביירות . מיעוטים וזרים ניהלו את הכלכלות העירוניות . האליטות של המשפחות המובילות היו בעלי הקרקעות שישבו בערים אך התעסקו בחקלאות החד-גידולית , המונוקולטורה : כותנה במצרים , תמרים בעיראק , פרדסים בארץ ישראל וכדומה . יהודים שגשגו במצרים , בעיראק , בסוריה , עבד אל - פתאח סיסי . רבים נושאים עיניים לצבא ולקצונה בתקווה שייצבו מחדש את המערכות ושזה יתגלה כנאצר בשעתו
|
|