|
|
עמוד:יב
החייאתה של הזהות המערבית . ביטחונו של העולם דורש את קבלתה של הרב תרבותיות העולמית" ( עמ' , ( 434 כתב הנטינגטון בספרו , וזו אולי הדילמה העיקרית המונחת לפניו בבואו להציע למערב מרשם להתנהלות מדינית צבאית . להנטינגטון יש מרשם להתנהגות עתידית של המערב , שאין בו הפתעה מסעירה ומקוריות יצירתית מובהקת , אך תוכנו רווי בהיגיון שורשי : חיזוק הברית הצפון אטלנטית והרחבת המעורבות האירופית בגבולות הציביליזציה המערבית , ריסון כוחן הצבאי של מדינות האיסלאם והעולם הסיני , וחשוב במיוחד - הימנעות מהתערבות בענייניהן של ציביליזציות אחרות כשהן נקלעות לעימות פנימי מהסוג המתואר בתרחישו . בספרו הציג תרחיש שתחילתו בהתנגשות בין סין לווייטנם בגבולות הציביליזציה שהן משתייכיות אליה , ולפי מרשמו ראוי שהמערב ישתדל מאוד להימנע מהתערבות בזן כזה של סכסוך אלים . מעל חיבורו של הנטינגטון מרחפת השאלה : לכמה זמן יוכל המערב להאריך את תקופת עליונותו על ציביליזציות אחרות ? הרבה תלוי בלכידותו , המוטלת בספק בימים אלה , כשרוב האירופים התנגדו בקולניות למלחמתו של חלק אחר מהמערב נגד מדינה מוסלמית . אזהרתו של הנטינגטון מהדהדת היום באוויר : "בהתנגשות הציביליזציות תהיינה אירופה ואמריקה תלויות זו בזו , או שתהיינה תלויות זו לצד זו" ( עמ' . ( 441 וגם אם יעלה בידו של המערב להתלכד , עדיין יש בזירה נוכחות ניכרת של גורם אי הוודאות . מנקודת ראות ישראלית מובהקת מעלה ספרו של הנטינגטון שני סימני שאלה . את האחד הציג המחבר כהערת שוליים בלבד : האם היהדות היא ציביליזציה בפני עצמה ? ארנולד טוינבי , שניהל לפני יותר מארבעים
|
|