|
|
עמוד:12
ולחוות את מלוא עוצמתם של שוקי אסיה התוססים . לצד ההמולה , הססגוניות ושפע המראות והטעמים , אני לומד רבות על האופן שבו מתקבלות החלטות קנייה . המפגש הבין תרבותי וכוח הקנייה החזק של הדולר לעומת המטבעות המקומיים אינם מעמעמים את תחושת הסיפוק שאני חש בסופה של התמקחות אינסופית , גם אם ב"עסקת ענק" שכזו מדובר בחיסכון של כמה פרוטות שחולצו מאגרופה הקפוץ של רוכלת קשישה בשוק הנידח ביותר בפאתי סרי לנקה . לפני כמה שנים יצאתי עם אשתי לחופשה באי קופיפי שבתאילנד . מצאנו חדר במלון הולידיי אין במחיר של 60 דולר ללילה . החדר היה מקסים . ישבנו על המרפסת בעת השקיעה וראינו את השמש שוקעת לאטה במימי ים אנדמן . שתינו ברוגע מושלם את הקוקטייל שהוגש לנו במלון , סלסילת הפירות שעל השולחן בחדר היתה מלאה פירות אקזוטיים . ההרגשה היתה נהדרת . אמרתי לאשתי כמה אני מאושר בחיינו המשותפים וכמה אני נהנה לטייל איתה . כך בילינו אחר צהריים שקט בקריאה ובטיול בחוף הלבן המעוטר בעצי דקל , ובערב יצאנו לאכול במסעדת דגים ליד המלון . היה ערב חמים ונעים , והתיישבנו ליד שולחן שצפה אל המים . לפתע נכנס זוג ישראלים נוסף למסעדה . " אתם ישראלים " ? זיהו אותנו מיד . נאלצנו להודות . " אפשר לשבת איתכם " ? הוסיפו ושאלו . הם נראו נחמדים . הוספנו שני כיסאות לשולחן ואכלנו יחד . " באיזה מלון אתם " ? שאלו . " בהולידיי אין " . " גם אנחנו . באיזה חדר " ? " . 301 " " אנחנו ב . 401 גם החדר שלכם פונה לים " ? " כן " . 40 " דולר זה מחיר מצוין עבור חדר כזה , נכון " ? ברגע זה הסתיימה החופשה המדהימה . במשך כל ארוחת הערב כעסתי על אשתי על שלא מצאה לנו את החדר במחיר הזול יותר . נשכחה האהבה רבת השנים , נשכח הקוקטייל הרגוע של אחר הצהריים , וההפסד הצורב של 20 דולר מילא אותי כעס רב . זו דוגמה קלאסית להשפעתה של נקודת ההתייחסות על רגשותינו : הרי המפגש עם הזוג הישראלי לא שינה במאום את מצבי המוחלט . החדר נשאר אותו חדר , הים היה כחול כמקודם , השקיעה עדיין היתה מרהיבה , הקוקטייל נשאר טעים
|
|