|
|
עמוד:46
מחמת הספק המדור כולל התייחסויות למאמרים ולכתבות שפורסמו בגיליונות הקודמים של כתב העת , שנשלחו על ידי קוראים אבירם ברקאי | מחבר ספרי העיון והמחקר “ על בלימה “ ו “ בשם שמים . “ גיליון מס' , 67 שהוקדש כולו למלחמת יום הכיפורים , ויש לברך על היוזמה , על ההשקעה ועל התוצאה . עם זאת , במהלך קריאת המאמרים נתקלתי במספר אי דיוקים . אין בהערותיי אלה כדי לפגום , ולו במעט , מהערכתי לכותבים . בכתבתו של אהרן לב רן , 40 שנה למלחמת יום הכיפורים - המודיעין דאז ( עמ' , ( 11-8 צוין כי ידיעת “ יחמור “ - הנספח הצבאי העיראקי במוסקבה - התקבלה ביום חמישי 4 באוקטובר , אלא שזו התקבלה בשעות אחה “ צ למחרת . בהמשך המאמר מתייחס לברן מספר פעמים לידיעה שהעביר “ בבל , “ הלא הוא אשרף מרואן , לראש המוסד . גם כאן טעה המחבר ב 24 - שעות . הידיעה התקבלה לקראת חצות שמפריד בין שישי ושבת ולא כפי שנכתב ( ליל חמישי-שישי . ( בנוגע להפעלת האמצעים - אני מציע לא להביע החלטיות בנדון . עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למועדי הפעלתם . לגבי הפעלה אחת אין ויכוח – זאת שנעשתה החל מליל חמישי ועד 11 בבוקר יום שישי . אולי היו גם אחרות . בנוגע להתלבטויות בצמרת וגיוס מילואים בעקבות ידיעת בבל : תהליך גיוס מסודר של כמה עשרות אלפי מילואים החל ביום שבת בערך בשעה 9 בבוקר ולא כפי שנכתב ( שישי בבוקר . ( שלום גרין תוהה בכתבתו מה בין ששת הימים לבין יום הכיפורים ( עמ' ( 13 האם הייתה הצדקה להתעקשות של הימים הראשונים להיאחז במעוזים , לאור הידיעה שלא מדובר בדהירה מצרית לתוך סיני אלא רק בהיאחזות בגדה המזרחית של התעלה . יש לי בעיה כפולה עם המשפט הזה . ראשית , איש לא אחז בידיעה שזה היעד הסופי של המצרים . בטח שלא לפני המלחמה , וככל הנראה גם לא במהלכה . לפחות לא בוודאות מוחלטת . שנית , נניח שאמנם הייתה ידיעה כזאת , הרי שלפי הלוגיקה של הכותב דהירה מצרית לתוך סיני הייתה מצדיקה אחיזה במעוזים , ואילו מאחז מצומצם בגדה המזרחית לא היה מצדיק . נותרתי מבולבל . במאמר יוזמת סאדאת מפברואר : 1971 הזדמנות שהוחמצה ( עמ' ( 17-14 טועה שמש כשהוא קובע שהסדר הביניים ב 1975 - היה זהה להצעה המצרית מ . 1971 - בהסדר הביניים לא הייתה התחייבות ישראלית לנסיגה לגבול הבינלאומי , כפי שדרש סאדאת ב . 1971 - למעשה הוא תאם יותר את המתווה שהציעה ישראל מאז דצמבר 1971 להסדר ביניים בתעלה , שאותו דחה סאדאת בתוקף ואותו הוא כלל לא מזכיר . גם הקביעה של שמש שלפיה ישראל , ולא מצרים , שינתה את עמדתה ב , 1977 - אינה נכונה . ישראל לא שינתה את עמדתה לאחר מלחמת יום הכיפורים , והמתווה של ההסדרים התנהל על פי הצעותיה – הסכם הפרדת כוחות ופתיחת התעלה לשיט ב , 1974 - המשך הסדר ביניים שכרוך בנסיגה נוספת 1975-ב ורק לאחר כמה שנים הסדר קבע . מצרים היא ששינתה את דעתה כשנסוגה מדרישתה החד משמעית לקבל התחייבות ישראלית לנסיגה לקווי , 4 . 6 . 67 וזה מה שאפשר את ההסדרים . בפספוס כחול לבן ( עמ ' ( 21-18 מספר בני מיכלסון שמספר קני הארטילריה המצרית עלה מ 308 - . 1 , 100 - ל אני מניח שמדובר בפליטת קולמוס , שכן המספר 308 אכן מדויק ... אלא שהוא מספר התותחים שהתווספו לכמות הקיימת ( שעמדה ככל הנראה על ( 800-כ ולא כפי שנכתב . בתעלומת הכוננות שכתב שאול שי ( עמ ' , ( 38-36 בתיאור הישיבה 18-מ באפריל מציין שי : “ בסיכום הדיון , ראש המשלה ומרבית השרים אימצו את הגישה המחמירה “ ... מי היו מרבית השרים ? היו שם רק שניים . דיין וגלילי . ושניהם תמכו בגישה המחמירה . בהמשך המאמר מספר הכותב על החלפתו של שר המלחמה המצרי מוחמד צאדק בכמאל חסן עלי . בעוד ששמו הנכון של שר המלחמה החדש צריך להיות אחמד איסמעיל עלי . לקט מודיעין בהול שהופץ על ידי אמ - ן" מחקר ב 6 - באוקטובר 1973 בשעה 07 : 30
|
|