|
|
עמוד:6
השלב הגבוה ביותר של יישום חיים בן עמי , שעמד בבראש אגפי החקירות וההדרכה ומחלקת הפוליגרף ואף ערך כתב עת זה , הרבה להתלוצץ על התקרית המבצעית שבעקבותיה איבד את רגלו ואף כינה את עצמו "רגל מעץ . " אי אפשר לבחון את חייו בלי להתייחס לקונדסות הזו ומנגד לקולו הרועם , לדמותו הרגישה והפייטנית ולעומת זאת לחוקר הקשוח שהיה כשנדרש לכך . בשיח הבא השתתפו כמה מטובי השירות שהתכנסו לומר כמה מילות פרידה לאדם יחיד במינו . לזכרו הפציעה : מודעות של שנייה : 'ע “ את חיים פגשתי לראשונה בשנת 1969 כמאבטח מטוסים באל על , אחד מתוך מעטים שהיו אז . אני זוכר שב707- הייתה כניסה לתא הטייס מלמטה שיועדה למכונאי מוטס , כדי שאם וכאשר המטוס יזדקק לטיפול - הוא יהיה זה שיפקח על העניינים . באחת הפעמים חיים ראה בחור שחרחר יוצא מתא הטייס והיה משוכנע שזה מחבל שמתכנן חטיפה . עם כל הגובה שלו – חיים התנוסס לגובה שני מטרים - הוא עלה עליו ‘ לקרוע לו את הצורה , ' ואז התברר שזה בכלל המכונאי המוטס ! למדנו יחד באולפן לערבית ' 69-ב ויצאנו לשטחים . התחלתי את החניכה בירושלים ולא כל כך רציתי בכך , כי ככל צעיר שעדיין אינו מיושב העדפתי לעבוד ברצועה – יורים , זורקים רימונים , אקשן . בירושלים שקט ... חיים החל ברצועה , סיים חודש-חודשיים לפניי את האולפן והחל לעבוד כדסקאי במרחב עזה . התחלנו שנינו חניכה יחד . באחת הפעמים נסעתי ברכב ונכנסתי עם החונך מהכניסה המזרחית של עזה – שכונת סג'אייה , מה שנקרא מעבר נחל עוז . פתאום חטפנו רימון לתוך המכונית . אני קפצתי החוצה , עוד הספקתי לירות במחבל אבל הוא ברח , והחונך שלי נפצע קשה מאוד . אז קיבלתי את השטח במחנות המרכז עם החונך שלי ובן עמי הופקד על דיר אל - בלח - נוציראת , השטח ממול . עשרה ימים בלבד אחרי התקרית 14 . 12 . 70 - ב - בן עמי קיבל רימון באותו מקום ומאותו מחבל . הם נהגו לעמוד בצדי הדרך , כביכול תמימים , ופתאום זרקו רימון בגובה מכסה המנוע . הרימון שנזרק לעבר חיים שבר את השמשה , פגע לו בכתף והתגלגל בין הדוושות . רגלו הגדולה היא שספגה את רוב ההדף והצילה את חייו . גם רגלו השנייה ועינו נפגעו . " לייבו : “ יש מהירות חשיבה ומהירות תגובה , אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מניחים רגל על רימון מתוך מודעות , מקריבים רגל בשביל לחיות . זה מראה על אופי . זו מודעות של שנייה , השלב הגבוה ביותר של יישום . " " באותו יום נסעתי עם חיים חופי להודיע להורים של חיים , אחרי שהוא נלקח לבית החולים , " ממשיך . 'ע "אבא של חיים היה דמות מאוד דומיננטית בחייו . יהודי שורשי , חם , עם אותו קול בס כמו של חיים , איש חברה מקסים , שותה הרבה ואוהב להשקות אחרים . הוא ניהל את השירות להזרעה מלאכותית של משרד החקלאות והאם הייתה קניינית של בית הספר המקצועי ויצ"ו ברחובות . האם קיבלה זאת בשקט , הייתה אישה מאוד מסוגרת . האב שאל הרבה שאלות , אך מרגע ששמעו שהוא חי לא הייתה פאניקה . לקחנו אותם אליו לפני סדרת ניתוחים וחיים היה בהכרה מלאה . " ע' מספר כי כנראה הגורל רצה שיחלוק את פסק הזמן הזה עם חיים : “ עשרה ימים לאחר מכן נכנסתי לרצועה מלווה באבטחה , עם ג'יפ סיור , שעשה מעשה אסור ועקף מערבל בטון . משאית ששוקלת 40 טון , שנכנסה בי מאחור , כנראה בכוונה - והוציאה אותי למקצה שיפורים של שנה וחצי , מתוכה חודש ימים בקפלן . שכבתי עם חיים בתל השומר במחלקה אורטופדית במשך 4-3 חודשים , מיטה ליד מיטה , בחדר נפרד . רוחל'ה שהייתה חברתו אז , הגיעה לשם הרבה מאוד . ולימים הם התחתנו , וגרו בדירה מול זו שאני שכרתי . " מטיל הרימון , התברר , היה מגויס פת"ח צעיר בשם עבדאללה זק שביקש להוכיח את עצמו . “ כשרצו לשחרר אותו ב'זמירות חדשות' שאלו את חיים בן עמי לעמדתו , " מוסיף לייבו . “ זה היה בסביבות , ' 86- ' 85 בן עמי היה כבר רמ"ח . הוא רצה לראות את זק ונסע למתקן החקירות בעזה . הוא שאל אותו ‘ אתה יודע מי אני ? אני זה שזרקת עליו את הרימון ההוא . ' חיים לא הביע התנגדות וזק שוחרר ללבנון . " המחלקה היהודית : הרגל ככלי עבודה : 'ש “ אחרי הפציעה חיים השלים את הסטאז' בעריכת דין ותוך כדי כך התמקצע בפוליגרף ובחקירות , הוא התגלגל הלאה כאשר מונה לראש ענף ואז לראש מחלקה . חיים נפצע . ' 71-ב את אותה שנה העביר בניתוחים רבים , ריפוי ושיקום . ' 72-ב חזר שוב לשרות פעיל בשרות , ובסוף שנה זו החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב . רק אח"כ השלים את הסטאז . ' במקביל התקדם מסלולו באגף חקירות . סיור שטח במחנות המרכז בתחילת שנות ה , 70 - חיים בן עמי ליד ההגה לפני הפציעה
|
|