|
|
עמוד:12
בצפיפות של יותר משלוש נפשות לחדר , הנחשבת אצלנו גבול נסבל . על כל אלה יש להוסיף את נדידת האוכלוסין מן הכפר אל העיר , הניכרת בכל חלקי העולם . באוכלוסיית ישראל , שיותר מ 90 ° / 0 ממנה הינם תושבי עיר , הנדידה היא בעיקר מעיירות הפיתוח אל הערים הגדולות . אך קיימת גם התרחבות של ישובים כפריים עד היותם לערים . בערים הולך ופוחת מספר הדירות כתוצאה משינוי יעדן ממגורים למשרדים ובתי עסק , וכן מהריסה המתחייבת מפיתוח השירות העירוני . יש גם צורך במלאי של דירות ריקות לוויסות תהליכים בלתי צפויים . מכל האמור ניכר מה מורכבת בעיית השיכון וכמה קשה עריכת התחזית והכנת התוכניות לשנים אחדות . תוכנית משרד השיכון לשנים 1980-1975 הביאה בחשבון עליה של 40 , 000 נפש לשנה בממוצע , ודרישה של קרוב ל 198 , 000 דירות חדשות , מהן כ 170 , 000 דירות לאוכלוסיה היהודית וכ 22 , 500 דירות לאוכלוסיה הבלתי יהודית . כדי שנקבל מושג מהיקף הבניה למגורים בישראל בשנים האחרונות , נציין שבשנת השיא , , 1972 הוחל בבנייתן של 66 , 100 דירות ונסתיימה בנייתן של 49 , 500 דירות . מספר המועסקים בבניה באותה שנה היה 134 , 000 איש . במשך שנים רבות נבנו בישראל 17-16 יחידות מגורים לכל 1000 תושבים - שיא עולמי . באותה תקופה בנתה ברית המועצות 14-13 יחידות לכל 1000 תושבים , וארצות אירופה המערבית בנו 8-3 יחידות . מאז 1976 לא פרסם משרד השיכון את פירוט חישוביו ותוכניו תיו . ידוע לנו ממקורות מהימנים שתוכניתו לשנים 1985-1980 הביאה בחשבון בניית 36 , 000 יחידות מגורים לשנה . קשה היה לחזות מראש את סיכויי הביצוע של הכוונות הללו בתנאי האינפלציה המסחררת ששררה בישראל באותה תקופה , והקיצוץ האכזרי של תקציבי המדינה שננקט כדי לרסן אותה . . 2 שם . . 3 שם .
|
|