|
|
עמוד:12
על הקצרים וחיתוכים נועזים יותר ויותר . נאטוראליזם זה אינו בבחינת נוסחה קבועה וסטאטית ; זוהי צורת אמנות חיה ומשתנה שעניינה מתן ביטוי למציאות בשלל אמצעים שונים והיא מגשימה את שנטלה על עצמה — לעתים בהצלחה רבה יותר ולעתים בהצלחה מעטה . אמנות זו עברה זה כבר את השלב הטבעי , האינסטינקטיבי , אך מרחק רב מפריד בינה ובין אותו שלב בתרבות האנושית , שבו נוצרות נוסחאות אמנותיות נוקשות . משתאים ניצבים אנו לנוכח תופעה זו , שהיא אולי הגילוי המפליא ביותר בכל דברי ימי האמנות , הואיל ואין כל הקבלה בין אמנות קדם היסטורית זו ובין ציורי הילדים בימינו , או אמנותם של מרבית העמים הפרימיטיביים . ציורי הילדים ויצירות האמנות של עמים פרימיטיביים בני זמננו הם שכלתניים ולא תחושתיים : הם מגלמים את מה שיודעים הילד והאמן הפרימיטיבי ולא את מה שהם רואים בפועל ממש ; תמונת העצם שהם נותנים היא סינתיזה עיונית ולא אופטית א 1 רגאנית . הם משלבים את ה & ראה מלקנים עם המראה מן הצד או עם המראה מלמעלה וכוללים בתמונה כל מה שעלינו לדעת על האובייקט ; הם מגדילים את ממדיו של כל מה שנודעת לו חשיבות מבחינה ביולוגית ומעשית , אך מתעלמים מכל מה שאין לו תפקיד ישיר בהקשר זה , אף אם הוא דבר מרשים ביותר כשלעצמו . סגולתם המיוחדת במינה של הציורים הנאטוראליסטים בתקופת האבן הקדומה , לעומת זאת , היא בכך שהם מוסרים את הרושם החזותי בצורה כה ישירה וטהורה , כה נטולת קישוטים או סייגים אינטלקטואליים , עד שלא נמצא לה מקבילות ביצירות הדורות שלאחריה אלא עם הופעת האימפרסיוניזם המודרני . אנו מוצאים בהם רישומי תנועה המזכירים לנו את סדרות תצלומי הבזק של ימינו , שכדוגמתם נוכל לראות רק בתמונותיהם של אמנים כגון דגה או טולוז ל 1 טרק ; עינו של מי שלא הורגל בציור האימפרסיוניסטי ודאי תראה בתמונות אלה רישום גרוע ובלתי מובן . הציירים מן התקופה הפאליאוליתית עדיין מסוגלים היו לראות בעין בלתי מזוינת בני גוון דקים מן הדקים , שהאדם בן זמננו יכול לגל 1 תם רק בעזרת מכשירים מדעיים מורכבים . יכולת זו כבר עברה ובטלה מן העולם בתקופת האבן החדשה , שבה המירו האמנים , במידת מה , את התחושה הישירה והבלתי אמצעית בנוקשותו ובקביעותו של הקונצפטואליזם . אך האמן הפאליאוליתי עודנו מצייר את אשר רואה הוא בעיניו ורק את מר . שהוא יכול להבחין בו ברגע מסוים אחד ובמבט מוגדר אחד בעצם . הוא אינו יודע עדיין דבר על ההטרוגניות הא 1 פטית של היסודות השונים בתמונה ועל שיטות הקומפוזיציה הראציונאליסטיות , על קווי הסיגנון המוכרים לנו מציורי הילדים ומאמנות העמים הפרימיטיביים ; אף אין הוא יודע את הטכניקה של צירוף קלסתר פנים מצללית הפרופיל שלה עם עיניה מ ? נים . האמנות הפאליאוליתית הגיעה — לכאורה בלא קשיים רבים — לאחדות התפיסה החזותית , שאותה השיגה האמנות המודרנית רק לאחר מאבק של דורות ; אין כל ספק ששיפרה את שיטותיה , אך לא שינתה אותן , והריאליזם שבין הגלוי לעין לסמוי מן העין , בין הדבר הנראה לדבר שאינו אלא ידוע , נשאר זר לה לחלוטין . מה היו עילתה ותכליתה של אמנות זו ? האם היתה זו שמחת חיים , המבקשת להתקיים ולהישנות ל או סיפוקו של יצר המישחק וההנאה שחש אדם ביפותו את הדברים — של הדחף לכסות שטחים חלקים בקווים וצורות , בדגמים ובעיטורים י האם היתה פר ; ן של שעות הפנאי , או שמא היתד , לה תכלית מעשית מוגדרת י האם עלינו לראות בה צעצוע או מכשיר , סם ארגעה ודבר שבמותרות , או נשק במלחמת הקיום י אנו יודעים שהיא היתה אמנותם של ציידים פרימיטיביים , שכלכלתם היא בלתי יצרנית וטפילית , של אנשים
|
|