|
|
עמוד:XI
פיאז’ה סללו את הדרך להתפתחות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בילדים , המשלב עבודה על דפוסי קוגניציה והתנהגות . במה › שונה › ובמה › דומה › טיפול › קוגניטיבי-התנהגותי › בילדים › ובמבוגרים ? פרק 3 עוסק בהרחבה בשיקולים התפתחותיים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בילדים . לכן נזכיר כאן בקצרה רק כמה מרכיבים מרכזיים שמייחדים את הטיפול בילדים . שלא כמבוגרים , ילדים מגיעים בדרך כלל לטיפול שלא ביוזמתם . לעתים הם אף אינם מודעים לקיומה של הבעיה שבגללה הופנו לטיפול . לעובדה זו השפעה ניכרת על אחת מאבני היסוד המרכזיות של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי : שיתוף הפעולה בין המטפל למטופל , או העמדה האקטיבית והשוויונית של המטפל והמטופל . בהתאם לכך , תהליך בניית הברית הטיפולית וקביעת מטרות הטיפול עם ילדים שונים מאשר עם מבוגרים . לעתים , הגורמים למיניהם הקשורים להפניה לטיפול ) הורים , מורים ( נבדלים בתפיסותיהם בנוגע לבעיה ולמטרות ההתערבות , ועל המטפל לגשר בין תפיסות אלו . במקרים רבים אף נחוצה עבודה מוטיבציונית מקדימה עם הילד , כדי להגיע לקביעת מטרות טיפול משותפות ולהסכמה על אמצעי הטיפול שנועדו להשגתן . בהמשך לכך , קשייהם של ילדים מעוגנים בהקשר שהם גדלים בו . הטיפול הקוגניטיביהתנהגותי יוצא מתוך ההנחה , שאופן החשיבה של ילדים ודרכי התנהגותם מושפעים מהוריהם , מבני גילם ומן המערכות הרחבות הסובבות אותם , כגון מערכת החינוך . כך למשל , ילדים לומדים ממודלים בסביבתם אילו גירויים יש לפרש כגירויים מאיימים וכיצד יש להגיב אליהם . לכן , טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בילדים כולל בדרך כלל התערבויות בתוך ההקשר הטבעי של הילד . מחקרים רבים מראים כי לרבים מן הילדים עם הפרעות חרדה יש לפחות הורה אחד הסובל גם הוא מחרדה . ) Beidel & Turner , 1997 ; Biederman et al ., 2006 ( כפי שמתואר בפרקים , 8-5 מודלים עכשוויים של התערבות בהפרעות חרדה בילדים כוללים מרכיב משמעותי של עבודה עם ההורים . לעתים העבודה מתמקדת בחרדה של ההורה , ולרוב ההורים משמשים מסייעים בתהליך הפחתת החרדה של הילד . בדומה לכך , טיפולים שמטרתם הפחתה של התנהגויות לא הולמות ושליטה באימפולסיביות ובבעיות התנהגות משלבים עבודה עם הילד , עם המשפחה ועם גורמים במסגרת החינוכית שהילד נמצא בה . התערבויות מסוג זה מתוארות בפרק . 12 קיימת שונות רבה במידת המעורבות של ההורים ושל מערכות תומכות אחרות בטיפול . בהפרעות שינה , למשל ) פרק , ) 18 העבודה הטיפולית נעשית בעיקר עם ההורים , ואילו בדיכאון ) פרק ) 9 מעורבות ההורים פחותה יותר , בהתאם לגיל הילד ולהתפתחותו . לבסוף , יש לזכור שילדים אינם פשוט “ מבוגרים קטנים . ” לכן , אין לשנות ולהתאים טכניקות טיפוליות שפותחו בעבור מבוגרים לטיפול בילדים , אלא יש לבנות טיפול המותאם למאפיינים ההתפתחותיים של ילדים . למשל , גילים שונים מאופיינים בחרדות נורמטיביות אחרות – ילדים צעירים מוטרדים לרוב מפרידה מההורים ומפחדים מדברים קונקרטיים ומוחשיים , ואילו בגיל מבוגר יותר ניכרת לעתים חרדה במצבים חברתיים ובמצבי ביצוע , וכן עשויות להופיע חרדות מאיומים בעלי אופי מופשט יותר . כמו כן , חרדה בגיל צעיר יותר מתבטאת לעתים בהתנהגות מתנגדת ובהתפרצויות זעם במצבים שהימנעות אינה אפשרית בהם . טיפול מותאם התפתחותית
|
|