|
|
עמוד:13
כשהתחלתי לחרוג מהתלם ולעסוק בשמירת טבע , היתה התפיסה הרווחת שהדבר נוגד את החקלאות ואת פיתוח הארץ . החקלאי חושש מהטבע המתפרץ לפגוע בפרי עמלו בדרכים שונות ומשונות : עשבים רעים הפוגעים בגידולי השדה והגן , מחלות ופטריות , בעלי חיים הפוגעים בגידולים וביבולים – החל בחד תאיים , עבור לזחלי פרפרים וחיפושיות , לציפורים ולמכרסמים וכלה בחיות טרף כתנים וזאבים שנגדם יוצאים חקלאים בדרכים שונות , מריסוסים עד הרעלות וציד . כל אלה הם לכאורה ניגוד גמור לתפיסה של שומרי הטבע . ואני מצאתי את עצמי באמצע . פלאח בנשמה שנלקח מעם המחרשה ונשלח על ידי הקיבוץ ללמוד בסמינר הוראת טבע וחקלאות . אשמתי שהתאהבתי ? בחמישים השנים שאנו חיים באותו בית עקבתי אחר התמורות הגדולות שהתרחשו בעולם החי סביבו וברחבי הקיבוץ . כמה מהציפורים שמצאנו כאן כמעט שנעלמו במשך השנים . אינני רואה יותר חוחית , חמרייה ואדום חזה . כמעט שאינני רואה פשוש , ואפילו מספר הבולבולים פחת . במקומם התנחלו קבע עופות שנדדו מחורשי הכרמל וממערב הגליל בעקבות עצי הפרי ועצי הנוי – שחרור , עורבני , נקר וצופית . בעץ פיקוס מצפון לבית התנחלה עדה של אנפות לילה , ובעצי איקליפטוס שכנים חיה להקה של עורבים אפורים . מתחת לבית שוכנים קיפודים , ויום אחד יצאה משם נמייה , ועלתה על שולחן האבן שמתחת לחלון כדי לשתות מים משקע שבשולחן . לאחרונה התחלתי לגדל ירגזים . שנה אחת הם דגרו בכד שתליתי על עץ , אבל לא חזרו . אחרי שנים התקין חוקר ירגזים תיבת קינון על גזע עץ הפקאן , מול חלון חדר השינה , והירגזים לא איחרו לגלות אותו . יכולתי לצפות בלי להפריע להם בדרך מציאת תא הקינון , בהאכלת הגוזלים עד שבגרו ונטשו את התיבה . האמת היא שאין צורך להתנצל . לפי תפיסתי אין ניגוד של ממש בין הטבע לחיי האדם ולחקלאות , להפך . יש כמובן פגעי חקלאות , וצריך להילחם בהם , אבל לא בדרכים הפראיות של ריסוס ברעלים מסוכנים , הרעלות והשמדה . מלחמה ביולוגית חכמה , למשל כזו שנעשית בדרך של טיפוח תנשמות ובזים נגד נברנים , עדיפה על "זבנג וגמרנו , " כמו הרעלה מסיבית של תנים שחיסלה בשנות השישים של המאה הקודמת כמעט את כל דורסי ארצנו , וגרמה להתרבות פראית של צפעים ודרבנים . אני מחשיב מאוד את החקלאות , קיבוצי התקיים ממנה עשרות שנים , אבל אני בטוח שיש דרכים נכונות לשלב בינה לבין שמירת הטבע שגם היא דבר חיוני לאדם .
|
|