|
|
עמוד:11
מבוא " הציפורים הקדימו את צאתן" ביום שני , 4 בספטמבר , 1939 בישרה הנהלת גן החיות בתל אביב כי הגן התעשר באיילה רכה ובחולדת ערבה ( הנקראת גם חולדת פרעה . ( נוספו לו גם 17 דוכיפתים שמצבן מעורר חמלה : הן ניצלו מידיו של ערבי שלכד אותן ומרט את אבריהן , ולכן אינן יכולות לעוף . השלטונות החרימו את הציפורים והעבירו אותן לגן . בדבר לילדים נכתב : " הדוכיפתים והצפרים האחרות נלכדו בארץ בדרך נדידתן מאירופה . השנה הקדימו העופות הללו את צאתן לארצות החמות ואולי מבשר דבר זה , כי החורף הקדים לבוא השנה . ואולי בורחים גם העופות מפני המלחמה באירופה " ? כשבוע קודם לכן , בסוף חודש אוגוסט , נסעו ברוניה רייטברגר , עקרת בית מרחוב מזא"ה בתל אביב , ושרה , בתה בת העשר , לבקר את משפחת האם בפיוטרקוב טריבונלסקי , עיר השוכנת כ 26 קילומטר מדרום ללודז , ' שבה חיו כ 18 אלף יהודים ( כשליש מתושבי העיר . ( קרובי משפחה , ידידים ושכנים מודאגים ניסו להניא את גברת רייטברגר מכוונתה לנסוע : הרי כולם יודעים שמלחמה עומדת לפרוץ בכל יום ! ואולם , היא עמדה על דעתה . הרי הן נוסעות רק לביקור משפחתי קצר , ומיד אחרי החגים ישובו . לקראת הנסיעה תפרו לשרה מעיל מבד אדום , קנו לה כובע קטיפה אדום ומילאו מזוודה במתנות לקרובי המשפחה . האם ובתה הפליגו באונייה " הר ציון" לנמל קונסטנצה שברומניה , ובליל 1 בספטמבר ירדו השתיים בתחנת הרכבת של ורשה . על הרציף התגודדו אנשים רבים שחיפשו דרך לצאת מן העיר . אחד מהם פנה לאם ואמר לה : " גברת , חזרי לפלשתינה . עכשיו " ! היא לא קיבלה את העצה : הרי הן כה קרובות ליעדן ולכן לא ישובו על עקבותיהן . בבוקר של יום שבת 2 בספטמבר 1939 לא המתינה להן נפש חיה בתחנת הרכבת של פיוטרקוב . האם ובתה נסעו בעגלה לרחוב ורשה הישנה , 5 והתקבלו שם בקבלת פנים צוננת ; איש לא שם לב למעיל ולכובע הקטיפה של שרה : " למה באתן עכשיו ? הרי פרצה מלחמה והגרמנים
|
|