|
|
עמוד:9
חדשות המעודדת הראשונה בעולם הציור האיטלקי . ואילו לגבי החברה היהודית ניתן לומר , שרוח הריניםאנס דעכה עם הריאקציה הקאתולית ועם הדיכוי השיטתי שבא בעקבותיה . אמנם , אותו תהליך מתפתח והולך היה בהדרגה , שהרי אפילו ניתן לקבוע את זמנו בכל הדיוק לגבי מדינות האפיפיור , היינו : עם פרסום הבולה המדאיבה המכונה 'הרי מוזר הדבר מאודי מיום 12 ביולי , 1555 הרי לא פשטה חלותה של אותה בולה בערים ובנסיכויות איטלקיות אחרות אלא לאחר יובל שנים ואף לאחר מכן . אף זאת : היהודי האיטלקי לא שינה מהשקפותיו בענייני החיים מיד עם הקמת המוסד האינקוויזיציוני . מדרך הטבע הוא שכל עוד שרד הדור שרדו עמו ההשקפות והאינטרסים המקובלים עליו ; מאידך גיסא , גם באוכלוסייה הכללית נמצאו בעלי שאר רוח , הן אנשי כהונה והן אנשי חולין , שלא שינו מהשקפותיהם . וכאן ראוי להזכיר , דרך משל , שהעיר ויניציה , שממנה מוצא השם יגיטר ( על שום הפרדת היהודים באזור של 'בית היציקה' החדש '— גיטו נואובו' — בשנת , ( 1516 בה דווקא נודעו למוסד האינקוויזיציוני — על כל פנים בתחילת ימיו —השפעה וערך מועטים בחיי הרוח . ר' יהודה אריה ( ליאונד ( . מודינא ( שם זה העדיף הוא עצמו על השם הרגיל 'דא מודינא , ' וכיוצא באלה , ( רבה של אותה קהילה , אישיות רבת פנים , לשבח ולגנאי , פעל בין שתי התקופות . לא נוכל ( אף על פי שהיו וניסו לא פעם ופעמיים ) לראות בו , במודינא , שנפטר בשנת , 1648 דמות ריניםאנסית , ומשוס כך איני מתכוון לדון בפועלו בספר זה . אולמ כיוון שאין לזלזל באישיותו , לא אמנע עצמי מלהזכיר תכופות מנסיונותיו , בייחוד מימי נעוריו . מצד אחד גילם מודינא בתוכו את המזיגה התרבותית המסורתית , האיטלקית היהודית . ומצד שני , היה בן דורם של גוארצ'ינו , קרומבל ומנשה בן ישראל —דמויות אישים רחוקות במידה רבה מטיפוסי ימי הריניםאנם , — והוא מבשרה של התקופה החדשה , מאבותיהם של אותם הרבנים שבימינו , שיותר משהם טורחים בהפצת החכמה בקרב היהודים הם שוקדים על הסברת התורה לגויים . מודינא איש דברים היה , ובמכתביו ובכתביו מצוי לנו מקור עשיר לצייר על פיו את רקע החיים המשפחתיים והאישיים של היהודי הנאור בן איטליה של המאה השש עשרה . משתי התרבויות , שאת פעולת הגומלים ביניהן בא ספר זה לתאר , היה הגורם היהודי פעיל בייחוד קודם למאה החמש עשרה , ונפסקה פעילותו על כורחו לאחר מכן . ודומה שראוי הדבר לאמרו , שחוץ מיוצא מךהכלל אחד לא היתה תקופה בתולדות היהודים כתקופת הריניםאנם , שבה השיגו היהודים מזיגה מוצלחת כל כך בין תרבות אבותיהם לבין תרבות שכניהם . אפילו באלכסנדריה של מצרים , במידה שניתן
|
|