|
|
עמוד:7
הקדמה ספר זה הוא ניסיון של מחקר בפעולת הגומלים שבין שתי חברות ותרבויות באחת התקופות הפוריות בהיסטוריה . תחילה נתכוונתי לדון בנושא זה מתוך הקפדה יתרה על גבולות הזמן ולעסוק במחקרו של הריניסאנס בזרמו הראשי במאה החמש עשרה ובתחילת המאה השש עשרה , אלא שנתברר לי , שאילו נהגתי כך הייתי עשוי להביא את הקורא לכלל רושם מוטעה . הרי התרומה העיקרית שתרמו היהודים בתורת יהודים לתחיית המדע לא חלה בתקופה שבאה בעקבותיה של מפלת קושטא בשנת 1453 והקרויה בשם 'הריניסאנס היווני / אלא דווקא בתקופה קודמת , בימים שבהם היתה ההתחדשות הרוחנית מתבססת בעיקר על טכסטים רומיים ( ולאחר מכן — ער ביים . ( ואילו מבחינת תולדות המוסיקה ותורת הבימה , שבהן נודע חלק חשוב ליהדות איטליה , — ויש מפליגים ואומרים , אף חלק מכריע מבחינות שונות — נמשכה תקופת הריניסאנס עד לעצם ימי הריאקציה הקאתולית ועד בכלל . בתחילת ימי הביניים עמד היהודי בדרגת תרבות גבוהה ומתקדמת באירופה . בן בית היה במדע ובפילוסופיה של יוון העתיקה בנוסחם הערבי , ולא זרו לו גם היסודות הק 1 סמ 1 פ 1 ליטיים שהשפיעו על חוגים מסוימים באוכלוסייה . ואמנם , בימי הריניסאנם הרומאי היה היהודי בעולם הנוצרי בגדר חלוץ , חלוץ שכיבדו אותו ופעמים אף חששו מפניו כמפני אפיטרופוס של תרבות גבוהה יותר . בסופה של המאה הארבע עשרה עוכלו רוב יסודותיה של תרבות זו בתרבות החברה הכללית , במקצת בזכות פעולתו של מחנה גדול של מתווכים יהודים , ופעולה זו תתואר להלן בפרקי הספר הזה . משרבתה הידיעה של הלשון היוונית ושל הספרות היוונית במקורה ומשגבר העניין בכל הכרוך בתרבות זו , עלתה עד מהרה במאה החמש עשרה הרמה התרבותית הכללית ועברה את רמתם של היהודים . מכאן ואילך נתמצה חלקם של היהו דים בהשתתפות אינדיבידואלית במעשה התרבות ויתרונם , במידה שקיים היה , בת
|
|