|
|
עמוד:7
דברי מבוא בראש מאמרו "הלם העצמאות : הדהודים בשירה הישראלית המוקדמת" מעיף דן מירון מבט על כלל השירה העברית המודרנית ומגדיר אותה הישג של התרבות העברית הציונית החילונית . ( Miron 2010 , 424 ) בכך מבטא מירון דעה מקובלת בקרב חוקרים ומבקרים , שלפיה הספרות העברית החדשה היא ספרות חילונית . אמנם היו שעמדו על הבעייתיות בהשקפה זו , שכן יצירתם של רבים - בהם ענקי ספרות כמו ש"י עגנון , אורי צבי גרינברג ואחרים - רוויה התבטאויות לא חילוניות בעליל , אך למרות זאת היא שרירה וקיימת . ספר זה בא לערער על דעה רווחת זו . אין להכחיש כמובן שבמאה וחמישים השנים האחרונות התרחש תהליך חילון בתרבות העברית , אך לטענתי זהו תהליך שטרם בא אל סיומו . מדובר במגמת חילון ולא בחילוניות גמורה . יתרה מזו , אין ודאות שזה המסלול היחיד , ואף לא העיקרי , שבו צועדת התרבות העברית עד עצם הימים האלה . וכדברי טלאל אסד על הלאומיות בכלל , אמנם החילוניות הלאומית מעמידה עצמה בניגוד לאל אבל אין היא מופיעה כחלופה מוחלטת וסופית לו . מדובר במעין תהליך של ניתוק הדרגתי מהאל , אבל זהו תהליך שלעולם אינו מגיע לכלל השלמה . אדרבה , לעתים קרובות התרבות חוזרת בה ממגמת החילון ומתקרבת אל האלוהות . ( Asad 2003 , 1 ) חריגה בולטת מן הדעה השלטת במחקר ובביקורת בעניין חילוניותה של הספרות העברית המודרנית מבטא דב סדן , מן החוקרים הדגולים של הספרות היהודית במאה העשרים . סדן צידד בתפיסה של כוליות המרחב הספרותי היהודי , בכל הלשונות ובכל הזרמים , ובכלל זה החסידות וההשכלה . הוא הציב את הדת כגורם המאחד בהתפתחות הרוחנית של העם היהודי - גם בתחום הספרות התפתחות שנעה לדעתו , כבמהלך הגליאני טלאולוגי של הרוח , לקראת שלטונה של הדת ( סדן תשכ . ( ב" אמנם סדן , שהלך בעניין זה בעקבות מורה נבוכי הזמן של ר' נחמן קרוכמל ( רנ , ( ק" היה אדם מאמין . אך שלא כמו החוקר הדתי ברוך קורצווייל , הוא לא ראה בחילוניותה של הספרות העברית החדשה מאפיין מובהק שלה . לעניין זה יפים דבריו של גרשם שלום . במכתב מפורסם לפרנץ רוזנצוויג מ 26 בדצמבר , 1926 מכתב שישוב וייזכר בספר , כתב שלום שחילונה של הלשון העברית במסגרת הגשמת הציונות אינו בגדר עובדה מוגמרת . השפה העברית אינה יכולה להפוך לחילונית לחלוטין , והשימוש בה לצרכים חילוניים כרוך בהדחקה . התשתית התיאולוגית של לשון הציונות , טען שלום , כלומר הרובד הדתי העומד ביסוד השפה ונותר טבוע במילותיה , בדקדוקה ובהשתמעות של ביטוייה , הוא בבחינת כוח סמוי ומורחק שעתיד לפרוץ אל פני השטח ( שלום . ( 59 , 1989 השימוש החילוני בשפה גורם לדובריה להאמין שאינה אלא משטח ישר , רציף
|
|