מבוא

מתוך:  > לשון רבים > מבוא

עמוד:10

עם זה במהלך דיוניה . ובשעת השיחה מתברר שלעתים החוקרים הכותבים מאמרים הם עצמם בעלי דבר העוסקים במלאכת העברית , ובעלי הדבר הכותבים עדויות הם עצמם מתבוננים חדי עין בתופעות תרבותיות רחבות היקף . לפיכך בחרתי שלא לסדר את המבוא הזה על פי סדר הופעתם של המאמרים בספר . המבוא מטייל בין מאמרי הספר על פי תוואי משלו - תוואי החופף לעתים את סדר הדברים בספר עצמו , ולעתים חורג ממנו . המסלול המוצע להלן אינו מחייב כמובן - אפשר למצוא בין המאמרים והעדויות שבספר גם זיקות מגוונות אחרות . הקובץ נפתח במאמרו של עמינדב דיקמן . הכותרת שבחר דיקמן למאמרו מצטנעת משהו , שכן יש כאן , לדעתי , יותר מאשר "הרהורים בשולי עברה ועתידה של העברית . " לא בשוליים מדובר כאן , אלא בלב לבה של התפתחות השפה העברית . דיקמן מראה את כפל הפנים של הלשון העברית לאורך הדורות ואת האופן שבו התעצבה לאור מגעה עם שפות אחרות . מחד גיסא היא נתפסה כשפת מלאכים וכלשון קודש שעושרן התרבותי של לשונות זרות הוא בגדר גזלת בכורתה . מאידך גיסא רווחה התפיסה שתידלדל ככל שתידלדל , לעולם לא תושחת דמותה כל כך עד שהקדושה הגלומה בה תימוג לחלוטין . עלינו לדבוק במלכה כנתינים נאמנים . אלא שתפיסת העברית כמלכה נדמית מיושנת וחסרת שחר כיום . דיקמן מנתח מקורות המשתרעים מיהודה אלחריזי ועד "הגשש החיוור , " ומגיע למסקנה עגומה : "פגועה העברית שלנו" ו"נשחת מאוד תוארם של יודעיה . " הענף הפגוע ביותר של העברית הוא השפה הגבוהה , והוא הזקוק לערבות הדדית מצדם של כל דוברי השפה - גם מצדם של הדוגלים בשפה "רזה" ועממית יותר . הטענה שהעברית שלנו פגועה משקפת אולי שינוי מהותי במעמדה . כשהוקמה המדינה נחשב סיפורה של השפה העברית לסיפור הצלחה . מקובל לראות את הציונות - עוד לפני הקמת המדינה , ובוודאי אחריה - ככרוכה בהחייאתה של השפה העברית . ראשיתה של ההחייאה הזאת , כפי שלמדנו כולנו בשחר ילדותנו , במאבקו חסר הפשרות של אליעזר בן יהודה . רחל אליאור קוראת במאמרה תיגר על הטענה הזאת . העברית , כפי שמטעימה כותרת המאמר שלה , הייתה נחלת היהודים "מכל העברים , " מאז ומעולם . מאמרה של אליאור מזמן שורה ארוכה מאוד של ספרים - מספר היובלים מן המאה השנייה לפני הספירה , שהוא מקורו של הביטוי "לשון עברית , " ועד לימיו של בן יהודה עצמו - המעידים על אנשים שכתבו בעברית , חשבו בעברית ודיברו בעברית . לא הייתה מאה , טוענת אליאור , שבה הייתה העברית שפה מתה . המקורות שהיא מציגה אינם כוללים רק חיבורים על אודות עניינים שבקדושה , אלא גם דברי שירה , ספרי שאלות ותשובות , אוטוביוגרפיות ודברי קינה על מוראות גורלם של היהודים לאורך הדורות . ואף על פי כן יש להציב שני סייגים לדבריה של אליאור כאן , והם עולים משני מאמרים אחרים בקובץ . הראשון עניינו כתיבה פילוסופית בעברית . מן הרשימה הארוכה של אליאור נעדרים במידה לא מעטה ספרי הגות פילוסופיים . יהוידע עמיר מראה במאמרו שפילוסופים יהודים - גם כאלה ששלטו היטב בעברית

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר