|
|
עמוד:12
בהקשר החברתי , וכן דן בהקניית תכנים למושג האזרחות . המחקר הקיים ' משתמש במושגים הקשורים לעולם התכנון כדי לנסח שיח ופרקטיקה תכנוניים אלטרנטיביים לתכנון המודרניסטי , שלדברי דיוויד הארווי ( Harvey 1989 ) מאופיין בהרס יצירתי , ( creative destruction ) קרי הרס פיזי שהצדקתו מבוססת על ההיגיון הקפיטליסטי והמודרניסטי . סנדרקוק ( Sandercock 1998 ) מוסיפה נדבך לטענה זו ואומרת שמתכננים מודרניסטיים אינם אלא גנבי זיכרון שמזהים פיתוח עם קדמה והורסים בשמה קהילות על ידי גירושן והרס בתיהן . מקרה מבחן מרתק לדיון זה עולה במאמרם של נועם לשם ואילה רונאל המתמקדים בהיסטוריה המרחבית של הכפר הפלסטיני סלמה , הוא שכונת כפר שלם בתל אביב-יפו . בפרק זה מתעדים הכותבים נוכחות ושרידות , היינו את הישרדותם של השמות הערביים אל מול העברות הכפוי של המרחב הישראלי ; את המתח בין מציאות מרחבית ובין הניסיון לכפות שינויים רדיקליים בתוכניות מתאר ובינוי ; ואת ההתפרצות האלימה נגד השרידים המרחביים של העבר הערבי . במחקרם מצביעים לשם ורונאל על האופן שבו כפר שלם ממשיך להיות מרחב הטרוגני "שבו עבר והווה מתקיימים זה בצד זה ונסמכים זה אל זה ביחסים עדינים של תלות הדדית" ( עמ' . ( 101 הכותבים מראים כיצד מאבקם המתמשך של תושבי כפר שלם היהודים נגד תוכניות הפינוי וההריסה של הבתים הערביים , אף שאינו חלק משיח השימור והמורשת הארכיטקטונית המתקיים בלהיטות רבה במרכז תל אביב , מאפשר את השתמרות ההיסטוריה המרחבית של סלמה כחלק ממהלך החיים של התושבים . נושא מרכזי בהנצחה וזיכרון שמוכתבים מלמעלה הוא מתן שמות לאתרים , לרחובות ולכיכרות , המבטא את כוחה של המדינה . עניין זה עומד במוקד מאמרו של יורם מיטל על המרכז החדש של קהיר , שהוא מרחב ציבורי וסמלי בעל ערך רב למדינה המצרית . במחקרו מיטל עוקב מבחינה היסטורית ופוליטית אחר שינוי ושימור של שמות רחובות וכיכרות במרכז קהיר ובוחן אירועים מרכזיים שנערכו באזור ואת השיח עליהם . כל זאת כדי לחשוף את הפער בין כוונותיהם של מעצבי הסדר במרחב הציבורי ובין האופן שבו נתפס ומפורש מרחב זה בקרב הציבור הרחב , ובכללו מבקרי הסדר השלטוני המבטאים את עמדתם גם במגוון תוצרי תרבות ומקורות אודיו ויזואליים . לדבריו , "שמות הרחובות והכיכרות במרכז הבירה המצרית הם טקסט עשיר המכיל אין ספור ביטויים למאבק הניטש בין מעצבי הסדר ההגמוני ובין יריביהם מבית" ( עמ' . ( 125 הפרדיגמה המודרניסטית בתכנון רואה בכלים טכנולוגיים ומדעיים מפתח לפתרון בעיות וליצירת שינויים חברתיים , וגישה זו מעצימה את מקומו של המתכנן כמומחה אובייקטיבי בעל יכולת מקצועית להגדיר מהי טובת . 1 ראו לדוגמה פנסטר . Sandercock 1998 ; 2003 ; Fenster 2004 a ; 2007
|
|