|
|
עמוד:9
במסגרת הדיון הדיסציפלינרית האמורה - היא חוצה / מסיגה את גבולות הדיון ( ולא בכדי אני משתמשת במטפורה מרחבית . ( תשובתה ממוקמת בהקשרים דיסציפלינריים אחרים במובהק , כמו כלכלה וארכיטקטורה . שאלה שברוח ( אסתטיקה ) נענית בתשובה חומרית . זהו אחד הדברים המרשימים ביותר , שמציעה וולף ביצירת מופת זו : הקישור ההכרחי בין חומר לרוח , כלומר בין גוף לנפש ' . אי אפשר לדבר על האחד במנותק מן השני : ההקשרים החומריים שבהם נתונות נשים משפיעים על עצם האפשרות של יצירתן ועל אופייה . ההפרדה המקובלת בין רוח לחומר היא שממסכת את הסיבה האמיתית להיעדרן של נשים ממפת היצירה התרבותית : לא היעדר כישרון או אינטלקט מנע מנשים לנוע אל פסגת הרוח האנושית ואת ההתקיימות בה , אלא שמירתן בתנאי תלות חומרית בגברים שבחייהן , כשהן מנועות מהשכלה ומביטוי עצמי עצמאי , ולכודות בתפקידים ובהקשרים ביתיים . כאשר דנים ברוח , היא שמייצרת את העיוות שוולף מבקשת להבהיר . זו מקבילה להדחקה של הגוף / הנשי בתרבות שמעלה על נס את הרוח / הגברי . הדיון המפתיע . 1 במסגרת המסורות הדומיננטיות של התרבות , ההמשגה של הגוף אורגנה כניגוד לזו של הנפש . הגוף נתפס כמקומו של הנתון הביולוגי , של החומר , של המטריאלי , של האימננטי . בכל הקשר תרבותי שקידש את הפעילויות המנטליות והאינטלקטואליות , הגוף סומן כאתר של תשוקות ויצרים ( נמוכים , לפי ההיררכיה הדומיננטית , ( הוא נחשד ברעב ובתשוקות גשמיות שעלולות להסיח את הדעת מפעילות מנטלית ( נעלה , ( להפריע ולעכב את המרדף אחר האמת . לפיכך הוא נתפס כאויבה של הנפש . גישה זו , בגרסותיה הקיצוניות , אף הטיפה לסיגוף הגוף ולחבלה בו . ההכחשה של הגופניות , ובמקביל ההעלאה של הרוח או הנפש , מסמנים תשוקה טרנס היסטורית לכניסה למימד הקיום השכלי הטהור כגילומה של צורת הקיום הגבוהה ביותר . עדה רפופורט אלברט Rapoport-Albert , ) ( 2006 מסבירה את היתר הסיגוף של הגוף הגברי בהלכה ובמסורת היהודיות , לעומת האיסור על סיגוף וחבלה בגוף הנשי בספרה Female Bodies , Male . Souls : Asceticism and Gender in the Jewish Tradition כפי שהראו פמיניסטיות רבות , וכפי שעוד אדגים בהמשך , הסכמה הדואלית גוף נפש היא ממוגדרת , ובה האשה מלוהקת לתפקיד הגוף , ואילו הגבר - לנפש . . 2 הניגוד גוף נפש ממשיך להתקיים לאורך ההיסטוריה של התרבות המערבית בשינויי דגש . פרייס ושילדריק ( Price & Shildrick ) מציינים שהמסורת היודיאו נוצרית , למשל , ראתה בקשר גוף נפש מבנה שבו הגוף מהווה שלב ארצי בדרך לרוחניות גבוהה יותר ; ואילו התקופה המודרנית הפוסט קרטזיאנית מאופיינת על ידי דחייה של הגוף כמכשול למחשבה רציונלית טהורה . הגוף תופס את המקום של ה'אחר' המודד , ויכול להיות פטור מהתייחסות . למרות הארגון הוורסטילי והפלורליסטי של הגופים השונים בעולם בתחביר מצטלב ומגוון של הבדלים בתחום מין גזע מעמד , טוענים פרייס ושילדריק , מכיוון שהנורמה לתקניות הגוף היא זו של הגבר הלבן , הצעיר והבריא - הרי אי תקניותם והערכתם הנמוכה
|
|