|
|
עמוד:11
הספרותית של סופרים כתומאס מאן וחבריו' הבודדים הגדולים בעולם מערבי זה של שכול נפשי וכשלון תרבותי . בגלל תפקידו זה נאלץ המחבר תכופות להפשיט מושגים אסתטיים מן המקובל ההיסטורי שלהם , להפקיע מונחים צורתיים טכניים מן המסגרת המסורתית שלהם , כדי לאמצם למנגנון טר מינולוגי משלו , היפה לתכליתו . המושג 'אסתטיות' גופו יוצא בספר הזה מגדרו המקובל . האסתטיות כאן שוב אינה משמשת את האמנות , מסבירה ומבהרת את האמנות . ב'יצר ויצירה' מופי עה האסתטיות טרום אמנותית , ולפרקים היא עומדת במידה מסוימת גם בניגוד לאמנות . היא מקבילה לאותו מצב סביל בו יזועזע האמן זעזוע אינטואיטיבי אינסטינקטיבי מן המשטף ההיולי השובה את הנפש אל תוך 'היופי' של הרחשים הקדמוניים , אכן ; אף 'יופי' זה אינו ניתן לניתוח ולניסוח , באשר כל מהותו עודנה טבועה בחוויה פסיכית אל ידעית , נטולת הצורה והאידי אה . כל תואר לא יהא הולם את החוויה הזאת , המציפה את האדם בתנודת איחוד יקומית כבירה . לפי שהאיחוד הזה כל כוח המשיכה שלו הוא בטשטוש העצמאות התודעתית והדמות האישית בנפש השחוחה מנטל טרדותיה הציוויליזאטוריות והמשובשה מערבוביית בעיותיה התרבותיות . ( ראה בספר את הפרק על קארל גוסטאב יונג - ( המבקר גופו מתחבט במאמצי הניסוח ל'יופי / וסופו מקרב את המושג הזה אל המונח 'מוסיקאליות — ' זוהי המוסיקאליות שקבלה היא לו מפיהם של שויפנהויאר ונובא ליס , ואגנר וניצשה . אמנם ידוע לו למבקר שגם המוסיקאליות משמעה אירגון ומבחר ומיון : התעלות ממערבולת היולית של קולות לסולם ההארמוניה בה פועלת האידיאה הצורתית . אלא שיותר מכל יהא המונח 'מוסיקאליות' הולם את הזיקה האסתטית הטרום אמנותית , את הזיקה של הספרות החדישה למשטף הפסיכי על הגבולות שבין הידע והאל ידע . והקורא יבין ויסלח . כן הפקיע המחבר כמה מונחים ספרותיים מורפולוגיים לשם נוחיות . המונח 'דראמאתיות' יזדמן תכופות לקורא , אף כשהנידון אינו מחזה או דבר ספרות אחר שטיבו דראמאתי תיאטראלי . הדראמאתיות שבספר מתכוונת אל חתירתן של האסכולות ה
|
|