|
|
עמוד:9
ניפטי הםוציאלי ומבהירה את הפתרון לנפשו של היחיד המסו ערת מחזון המשיחיות הסוציאלית . לא כן הספרות החדישה שב עטה בריאליזם האמנותי ובבעיותיו הפובליציסטית , ; ופנתה אל האסתטיות האינדיווידואליםטית של תקופת הדיקאדאנס . לא טולסטוי , לא רולאן וכן רבים אחרים לא יכלו לעמוד בפרץ האינ דיווידואליםטי הזה שפגע בכל חלקה טובה של הספרות האירו פית בשלהי המאה הי"ט . הללו לא היה בידם אלא להצביע על האסון והשכול המניעים תפישה זו ש'אמנות לשם אמנות' שמה . בתהליך ספרותי זה שבמוצאי המאה התשע עשרה ובמחציתה הראשונה של המאה העשרים דן החלק הראשון של הספר 'יצר ויצירה . ' הוא עומד על כמה ציוני דרך בספרות הצרפתית , הגר מנית והרוסית של הימים ההם , ומנסה לסמן בתהליך כמה סימ נים המיוחדים לכל אחת מן הארצות ההן . חלק זה נפתח במאבקו של טולסטוי ובנסיונו של רולאן לקומם שוב בספרות את המחש בה ההומאניסטית שלה . אחר הוא נטפל לאסכולות : לאימפרסיו ניזם ולמחשבה החיונית הדינאמית שלו , כפי שהיא כבר מתפר שת בראייתו האמביוואלנטית של אנאטול פראנס ובקליטת הה וויה הרגישה בתורתו של ברגםון . אכן , האימפרסיוניזם הצרפתי שימש מקור לא אכזב להתרעננות האמנותית , שהספרות האק דימאית של המאה הי"ט היתה זקוקה לה מאד . האמן התחיל קולט את יקומו תוך התרעדות הווייתו כלפי איזו דינאמיות בלתי פוסקת , דינאמיות שהיא היא החיים והיא היא משמעותם של החיים . האימפרסיה האמנותית אינה אלא גיבוש כלשהו לניצוץ אחד של הדינאמיות החיונית הזאת , רגע זעיר של גילום לזמניות הזולפת , ניצוץ ורגע שעם כל ההתמד והגיבוש אשר בהם , עדיין מרטיטים הם מכיםופיהם להיאסף שוב אל מזלף היקום . האימפרסיה הזאת היא נחלתו של האמן היחיד , שלו בלבד . היא נוצרת בחווייתו האינדיווידואלית הנזרמת לתוך ימה של החוויה היקו מית האינסופית—אות ומופת היא משמשת ליחידות חווייתו של האמן . זוהי האימפרסיה וזוהי החוויה ביצירתם של פייר לוטי ומארסל פרוסט הצרפתיים—ומהם שפעת ברכה ליצירה הספ רותית בקרב עמים רבים עד היום הזה .
|
|