נמצאו 125 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: מיקי זר
תיאור: הזכות לפרטיות אינה רק פרי התפתחות היסטורית, כלל משפטי או נגזרת מעשית מתיאוריות על הגנת היחיד וצרכיו האינטלקטואליים והפסיכולוגיים: זו זכות הנוגעת למקומו של הפרט בחברה, ועל כן היא פוליטית מיסודה. לאורך ההיסטוריה עמדה הזכות לפרטיות במוקדן של מלחמות פוליטיות מתמשכות על שליטה, חירות וידע: מול כוחות התומכים בתרבות של מעקב ובפרקטיקות המאפשרות את צמיחתה, עומדים כוחות המבקשים להגן על הפרטיות ועל כן מתנגדים להסדרה ולהטמעה של טכנולוגיות מעקב. ספר זה, המשלב אלמנטים מתחומי המשפט, התיאוריה הפוליטית והסוציולוגיה של הטכנולוגיה, מבקש להציע סדר יום מחקרי חדש לדיון בפרטיות דרך הפריזמה של הדרמה הטכנולוגית המתחוללת בזירת המידע, ובעיקר באינטרנט. בדרך למימושה הפוליטי של הזכות לפרטיות, הדרמה הטכנולוגית מציבה על הבמה שני כוחות מנוגדים: מחד גיסא שחקנים רבי השפעה הפועלים להטמעת הנורמות החברתיות המאפשרות מעקב ותומכות בו; מנגד, כוחות לא מבוטלים הנאבקים להציב מחסומים להתבססותה של חברת המעקב. חלק מהמתנגדים פועלים במסגרות ממוסדות, תוך שימוש בכללי המשחק המקובלים, ואילו אחרים פועלים במסגרות לא ממוסדות. לצד טקטיקות פעולה כמו סירוב לתת טביעת אצבע במקום העבודה, שבירת מצלמות מעקב או חבישת מסכות המונעות זיהוי באמצעים ביומטריים, הספר דן באסטרטגיות פעולה והתנגדות כגון יצירת מערכות משפטיות וטכנולוגיות המאפשרות פעילות מקוונת אנונימית, או הדלפת מידע מסווג על שימושים שלטוניים ומסחריים בטכנולוגיות מעקב. הספר מציע מסגרת תיאורטית המאפשרת ללמוד ולהבין פעולות של התנגדות למעקב בהקשר הפוליטי הרחב של זירת המידע.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: צ’זרה בקריה
תיאור: מעטים החיבורים שאפשר לזקוף לזכותם שיפור מיידי ורחב היקף במצבו המוסרי של האדם ואין עוררין על כך שהספר על פשעים ועל עונשים מאת צ'זרה בקריה (1738-1794) ראוי להימנות עמם. בשנת 1764 בה פורסם חיבור חלוצי זה, בקריה היה עדיין צעיר ואלמוני בן למשפחה אריסטוקרטית אך דלת אמצעים מן העיר מילאנו. ועם זאת ספרו דק הגזרה, הקורא לשינוי פניו של המשפט הפלילי, עורר עד מהרה תהודה עצומה בכל רחבי היבשת ומעבר לה. רעיונותיו של בקריה ובעיקר הביקורת הנוקבת שמתח על עונש המוות, על השימוש בעינויים ועל העוולות הממסדיות של ההליכים הפליליים החשאייים, הותירו רושם עמוק על אנשי הרוח, מלומדים ומהפכנים בני התקופה ושליטים נאורים מיהרו לתרגמם לרפורמות מרחיקות לכת במערכות אכיפת החוק והענישה בארצותיהם.ואולם, בצד תרומתו המעשית המבורכת לצמצום הסבל האנושי, לספרו של בקריה נודעה גם חשיבות אינטלקטואלית רבה: הוא ניסח בתמציתיות ובשיטתיות עקרונות יסוד של הנאורות, העניק מהשראתו לאסכולה הפילוסופית של התועלתנות וסלל את הדרך למדע הקרימינולוגיה ולשיטת הניתוח הכלכלי של המשפט-תחומי מחקר שהעוסקים בהם רואים בבקריה אב מייסד.
הוצאת שלם
מאת: רחל ארידור-הרשקוביץ, תהילה שוורץ אלטשולר
תיאור: פעיל איכות סביבה מתבטא בחריפות בתקשורת בעניין אוזלת היד, לכאורה, של תאגיד ציבורי למִחזור, ובתגובה נתבע על ידי התאגיד בטענה שדבריו הם לשון הרע. צרכנית מזהירה בפייסבוק שלא לקנות מנשא לתינוקות של חברה מסוימת ומוצאת את עצמה נתבעת בתביעת לשון הרע. אזרח מפרסם בפייסבוק סרטון שבו נראה שוטר נוהג באלימות, לכאורה, נגד אזרח שסירב להזדהות בפניו בפארק ציבורי, ונאלץ להתגונן בתביעה שהגיש נגדו השוטר. תביעות השתקה הן תביעות שכל מטרתן למנוע פרסום ביקורת של עיתונאים או אזרחים ולהשתיק דיון ציבורי. העולם הדיגיטלי מאפשר התבטאות חסרת גבולות כמעט במרחב הציבורי המקוון והפצה ויראלית של תכנים, העלולות לגרום נזק למושאי ההתבטאות. עם זאת, הגשת תביעות דיבה לא מוצדקות, שכל תכליתן היא להרתיע דוברים מתוך שימוש ביתרון הכוח והכסף, היא תופעה הולכת ומתעצמת בעשור האחרון. תופעה זו פוגעת פגיעה קשה בזכות לחופש הביטוי, והיא עלולה להוביל להסתרת מידע שיש עניין ציבורי משמעותי בפרסומו. מחקר זה מבקש להציג אפשרויות למזעור תופעת תביעות ההשתקה ולאיזון מחודש בין חופש הביטוי והזכות להשתתף בשיח הציבורי בלא חשש, לבין ההגנה על כבוד האדם ועל שמו הטוב. המחקר סוקר את מאפייניהן המרכזיים של תביעות ההשתקה, את הסכנות הטמונות בהן למשטר הדמוקרטי, ואת הפתרונות שהוצעו או יושמו נגדן בספרות המחקר ובמדינות בעולם. המחקר גם מציע סל כלים של תיקוני חקיקה ותפיסות שיפוטיות, וכן מדיניות פיצוי, שנועדו להתמודד עם הסוגיה המורכבת הזאת.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עירית נגבי
תיאור: בדור האחרון התחוללה מהפכה בדיני האונס בישראל והתחזקה באורח דרמטי ההגנה המשפטית על כבודן של נשים, חירותן ושלומן. בחוק נקבע שנדרשת הסכמה חופשית מצד האישה ליחסי מין ושאסור לנצל יחסי מרות להשגת הסכמה כזאת. כמו כן נסללה הדרך להרשיע באונס, גם כאשר הגבר לא השתמש בכוח והאישה לא התנגדה התנגדות אקטיבית. אולם ספרה של עירית נגבי מוכיח בעליל שאין די בחקיקה מתקדמת כדי לשנות ולעקור תפיסות שוביניסטיות וסקסיסטיות מושרשות, גם לא מצמרת מערכת המשפט הישראלית. בספר נחשפות ללא רחם ההטיות נגד נשים והדעות הקדומות כלפיהן בפסיקותיו של בית המשפט העליון כשהוא דן במשפטי אונס. עירית נגבי קוראת את הטקסטים של השופטים כפי שקוראים ספרות. להבדיל מהניתוח המשפטי הקונבנציונלי של פסקי דין, המתמקד בנימוקים הפורמליים, נגבי מנתחת את הסיפורים שמגוללים השופטים על אודות אירוע האונס, את נקודת המבט שממנה מסופר האירוע, את אפיון הדמויות, את הייצוג של הנאנסת לעומת זה של האנס, את האמצעים הרטוריים, את בחירת המילים ואת הסגנון בכללותו. הודות לניתוח הזה עמדות הרקע של השופטים בנוגע ליחסי גברים ונשים מציצות מעבר לכתפיהם של הנימוקים המשפטיים הגלויים, ולא אחת אף חותרות נגדם. מושגי הנשיות, הגבריות והמיניות, כפי שהם משתקפים מבעד לטקסטים של פסקי הדין, מגלים מה באמת עמד מאחורי ההחלטה השיפוטית. בחשיפה הנוקבת הזאת של עמדות השופטים יש כדי להסביר את הקלות הבלתי נסבלת שבה נוהגים לעתים באנסים, כמו גם את תחושתן של נשים רבות שהן הופקרו על ידי מערכת המשפט.
רסלינג
מאת: ליאת קוזמא
תיאור: לנוכח בית הדין השרעי עוסק באפשרות לשינוי חוק המעמד האישי למוסלמים בישראל. השאלה שעומדת בבסיסו היא מדוע חוק שנחקק בשלהי תקופת האימפריה העות'מאנית שריר וקיים בישראל של היום, בעוד שבמדינות כמו מצרים, ירדן ומרוקו הוא עומד לדיון ציבורי ואף חלו בו שינויים בעשורים האחרונים. חלקו הראשון של הספר עוסק בהיסטוריה של חוק המעמד האישי מאז ימי האימפריה העות'מאנית ועד ימינו. המאמרים בחלק זה עוסקים בשאלה האם תמורות במעמדן של נשים דורשות שינוי תחיקתי או שמא עליהן להתבצע כחלק מהפרקטיקה של בית הדין, שאכן משתנה בעשורים האחרונים. חלקו השני של הספר עוסק במעמדן ובמאבקיהן של נשים בתורכיה, באיראן ובמרוקו. באיראן ובמרוקו מאבקן של נשים טומן בחובו פרשנות מחודשת של החוק האסלאמי, ובשתי המדינות ישנם אנשי דת התומכים בדרישותיהן. במרוקו זכה מאבק זה להישגים לא מבוטלים, אבל לעומת זאת מובילותיו באיראן נשלחו למאסר. תורכיה, אשר כביכול פתרה את הקונפליקט בין דת לזכויות נשים על ידי כינונה של חקיקה אזרחית לנישואים וגירושים, דחקה את המערכת הדתית אל המרחבים הלא פורמליים והותירה נשים הנישאות בנישואים דתיים ללא הגנה. חלקו השלישי של הספר כולל מאמרים על נשים הפונות לבית הדין השרעי, על נשים גרושות בחברה הפלסטינית בישראל ועל יחסה של מערכת המשפט הישראלית לוויתור של נשים על זכויותיהן בירושה. חלק זה בוחן עד כמה המנהג, יחד עם החוק השרעי וחוקי מדינת ישראל, פועלים לדחיקתן של נשים לשוליים הכלכליים והחברתיים. אסופת מאמרים זו, פרי שיתוף פעולה בין היסטוריונים, סוציולוגים ומשפטנים, אינה מספקת תשובות אלא פותחת כיוונים לבחינה ולעיון. היא מעלה את השאלה מהו אופי השינוי התחיקתי והנורמטיבי אשר יש לחולל בישראל על מנת ליישב את מעמדן של נשים עם עקרונות השוויון הנגזרים מהאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן.
רסלינג
מאת: ענת שטרן
תיאור: מלחמת העצמאות העמידה את היישוב היהודי במבחן שאין קשה ממנו. לצד הלחימה, המאבק וסיפורי הגבורה החלו להגיע כבר בראשית המלחמה ידיעות על גל עבריינות בקרב האזרחים והלוחמים. דוד בן־גוריון המזועזע דרש דו"ח חקירה מיוחד בנושא. ההמלצה המרכזית של הדו"ח שהוגש לו במרס 1948 היתה לכתוב 'פרוצדורה משפטית בהירה ויעילה' שתשרת את הכוחות הלוחמים.

הספר לוחמים במשפט עוסק בהקמתה של הפרוצדורה המשפטית ובהפיכתה למערכת השיפוט של צה"ל תוך כדי סערת המלחמה. המחקר מנתח את יסודות המשפט הצבאי בישראל ונע בין מספר ממדים: בין החוק הרשמי לבין יישומו בפועל; בין תהליך כתיבת החוקים לבין הקמת מוסדות השיפוט; בין הטיפול בעבריינות בתוך הצבא, לבין התמודדות המערכת עם פשיעה בקרב החברה האזרחית. לצד סיפור כתיבתו של החוק הצבאי והקמת השירות המשפטי שלימים יהפוך לפרקליטות הצבאית, הספר מנתח מאות תיקים משפטיים שנפתחו לעיון לראשונה מאז מלחמת העצמאות. מהתיקים המשפטיים של לוחמי החטיבות העוסקים בביזה, עריקה, סרבנות מצפון, השתמטות ועבירות משמעת עולה דמותה של החברה היישובית, על אתגריה והנורמות שהתפתחו בה הכוללים ערבות הדדית וקולקטיביזם לצד הדרה וענישה חברתית אשר חלקם מתקיימים עד היום בצה"ל. המחקר מצביע על הקשר ההדוק בין צבא וחברה בישראל מראשיתה, והעיון בהתפתחות המשפט הצבאי משמש ככלי לבחינת הנורמות של היישוב היהודי במעבר בין יישוב למדינה ובין מיליציה לצבא סדיר, ומתווה תיקוף אלטרנטיבי למלחמת העצמאות הנשען על פרספקטיבה תרבותית־משפטית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ליאת יוספסברג בן-יהושע, דניאל שפרלינג, עמליה רן
תיאור: ספר זה פותח צוהר אל סוגיות בוערות ואל מחלוקות משפטיות ואתיות מעולם המידענות האקדמית וכן אל חזית המחקר בתחומים אלה. הסוגיות הנדונות בספר מעסיקות מרצים וחוקרים במוסדות להשכלה גבוהה ואת כל הנוטלים חלק בעשייה הרחבה יותר של הפרסום האקדמי, לרבות עורכים, שופטי עמיתים, סטודנטים לתארים מתקדמים ועוד. עולמם המקצועי של רובם כולל שילוב תובעני בין הוראה ומחקר ומציב אתגרים המשותפים לחוקרים ולמרצים בכלל המוסדות להשכלה גבוהה. במסגרת השיח על אודות הדילמות האתיות בעולם המידענות, אנו סבורים כי קיימות דרכים שעשויות לתרום לצמצום אפקט הפניקה שהן יוצרות. בספר מוצגות דרכי ההתמודדות עם הדילמות הללו, האתגרים הנוגעים להן והפתרונות האפשריים בעולם האקדמיה והפרקטיקה.
מכון מופ"ת
מאת: גיא לוריא
תיאור: במרץ 2020, על רקע התפשטות מגפת הקורונה, פעל שר המשפטים לצמצום פעילות בתי המשפט. כפי שיפורט בהצעה לסדר זו, הסמכויות שניתנו לשר המשפטים בחוק ובתקנות שהתקין, וכן אופן הפעלתן, פגעו בעצמאות המוסדית של בתי המשפט או לכל הפחות באמון הציבור בקיומה של עצמאות זו, וכך באיזונים ובבלמים בין הרשויות. בהתבסס על תובנות מספרות המחקר התיאורטית וההשוואתית, בהצעה לסדר זו אראה כי יש לפעול למימוש עקרונות העצמאות השיפוטית והאחריותיות השיפוטית במינהל בתי המשפט בזמן חירום מתוך שמירה על האיזונים והבלמים בין הרשויות; בפרט יש להקפיד על הפרדה ברורה בין הסמכות להכריז על מצב חירום ובין הסמכות לצמצם את פעילות בתי המשפט בגין מצב החירום הזה, ובאשר לשתיהן חיוני לקבל את הסכמת ראשי הרשות השופטת למהלכים. יש לפעול לא רק למימוש העקרונות האלה בפועל אלא גם לשקיפות במימושם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אלדד פלד
תיאור: “צה”ל מפקיד בידי חיילים ומפקדים אחריות לחיי אדם, לאמצעי לחימה, למשימות מבצעיות ולשגרה, שאין כדוגמתה באזרחות, ובהתאם לזאת מצפה למשמעת ולקיום החוקים ואוכף אותם. צה”ל באמצעות מצ”ח מקיים פעולות חקירה באופן יזום ושוטף, כאשר ישנו דיווח על עבירה או כאשר מתרחשת תקלה, והפרקליטות הצבאית ורשת מבתי הדין הצבאיים עונשים מחמירים, ואלו, על פי הלכה שקבע בית המשפט העליון, נענים לדרישה ומחמירים בענישה.” (מתוך הספר) ספר זה מקיף מגוון רחב של נושאים בתחום החוק בצבא אשר ראוי שכל חייל ומפקד בצבא יכירו, והוא מהווה מדריך מעשי לחייל כיצד להימנע מעבירה על החוק ומהסתבכות בהליך פלילי במציאות המורכבת של השירות.
ספרי ניב
מאת: יוסף ויצמן
תיאור: בספרו "סיפורי אולם המשפט" מתרגם עו"ד ויצמן את עולמו המשפטי-מקצועי לספורים קצרים ומהנים הכתובים בשפה שווה לכל נפש. מטרת הספר היא להגיש לציבור הרחב פסקי דין חשובים ומיוחדים אשר יש בהם כדי לעניין כל אחד ואחת בכל תחום.
ספרי ניב
מאת: דוד מנדס-נשיא
תיאור: הבריאות שלנו היא נכס יקר. אנחנו לרוב לא נותנים עליה את הדעת כלל, כאילו היא עניין מובן מאליו. אבל החיים מלאי הפתעות – פציעות, תאונות ומחלות – שמאלצות אותנו לפגוש במערכת הרפואית ולהזדקק לה. איך נגיע אל המפגש הזה עם המערכת הרפואית: תמימים? משליכים עליה את יהבנו? מסירים את אחריותינו לבריאותנו? סוגדים לרופאים שמטפלים בנו? שאלה זו עלולה להיות בעלת השפעה מכרעת על עתיד חיינו.

בספרו מי מפחד מרשלנות רפואית? פורשׂ בפנינו דוד מנדס־נשיא בשפה עשירה ומדויקת מנסיונו העמוק, הרחב וארוך השנים כמנתח בכיר וכמנהל מחלקה ומרכז לניתוחים אורתופדיים, מקרים דמיוניים בהשראת המציאות כסיפורי מקרה דרמטיים ושוזר בין המקרים דיונים של קבוצת חברים.
סיפורי המקרה נותנים לנו מושג חשוב על אופן ההתנהלות של המערכת, על חמשת החטאים בהתנהלות רשלנית בטיפול בחולים שגוררת את הרופאים אל מדרון חלקלק, על הקלות שבה סיבוכים יכולים להתרחש ועל דרכם של רופאים בניהול  מצבים כאלו.

למרות המושגים הרפואיים המופיעים בו שפת הספר שווה לכל נפש, וכל אדם יכול להיתרם רבות מהמידע ומהעצות שהמחבר משיא לקוראיו.
ספרי ניב
מאת: מאירה וייס
תיאור: על גופתם המתה הוא הספר הראשון בעברית אשר דן בהיבטים החברתיים והתרבותיים של השיח והפרקטיקה במרכז הלאומי לרפואה משפטית בישראל, באבו כביר. הציבור הישראלי נחשף לרפואה המשפטית בעיקר דרך סדרות טלוויזיה זרות, כשבתוך כ-45 דקות מגלים הרופאים המשפטיים בוודאות את סיבת המוות או את זהות הגופות האלמוניות. הציבור הישראלי למד על המכון גם דרך העיתונות הישראלית שהתייחסה למכון מחד גיסא כגיבור-על בתקופות של פיגועים, ומאידך גיסא כשודד האיברים הגדול. בכל אלה נדון המכון כישות מבודדת מהחברה שבתוכה הוא ממוקם. לעמת זאת, ספרה של מאירה וייס דן בפעילותו של המכון כפועל יוצא של היותו חלק מהחברה הישראלית. כל אחד מפרקי הספר דן בפרשיה חברתית אחרת ובתפקידו של המכון ביחס אליה. הפיגועים, הטיפול והזיהוי של גופותיהם של חיילים, זיהויים של "ילדי תימן", קצירת גופות ללא הסכמה מדעת, רצח נשים יהודיות ולא-יהודיות, מהגרי עבודה, קביעת סיבת המוות של הילד הפלסטיני חילמי שושה, נתיחתם של "מחבלים" פלסטינים, השיח על הנתיחה של יצחק רבין – כל אלה ועוד נדונים בספר הנוכחי, והם מיוחסים לתהליכים חברתיים ותרבותיים אשר מאפשרים את השיח והפרקטיקה של המכון. על גופתם המתה מבוסס על מחקר אנתרופולוגי שארך מספר שנים, אשר כלל שהייה ותצפית משתתפת במחלקות השונות של המכון (חדרי נתיחות, משרד קבלת משפחות, מעבדה ביולוגית), ראיונות עם צוות המכון ועם מי שקשורים למכון (בכירים במז"פ, מנהלי בנק העור בבית חולים הדסה) וניתוח מסמכים. הספר רווי בציטוט חלקים גולמיים מיומני השדה של המחברת, לצד תיאור התמודדותה האישית עם עריכת מחקר אנתרופולוגי במכון לרפואה משפטית.
רסלינג
מאת: אריאל פינקלשטיין
תיאור: על פי שיטת המשפט הישראלית יש לכל עדה דתית המוכרת על ידי המדינה סמכות שפיטה בעניינים של מעמד אישי של האזרחים, כדוגמת נישואין וגירושין, ירושה ואימוץ. בהתאם לשיטה זו, בתי הדין הרבניים הם הערכאה השיפוטית הדתית עבור היהודים במדינת ישראל. עיקר השיח הציבורי והמחקרי בישראל בנושא בתי הדין הרבניים עוסק בסוגיות נורמטיביות כמו חופש הנישואין והגירושין, מעמד האישה וסרבנות גט. מחקר זה בוחן את תפקודם של בתי הדין הרבניים מנקודת מבט אחרת – זו של המינהל הציבורי, והוא עושה זאת באמצעות בדיקה מדוקדקת של שני מוקדי פעילות:
שירות דת – יעילות, אפקטיביות ואיכות שירות; וערכאה שיפוטית – שמירה על נורמות שיפוטיות )ובכללן קיום סדרי הדין(, התנהלות ראויה של דיינים ושמירה על זכויות הנידונים. מן המחקר עולים ממצאים מעורבים: בצד התקדמות ממשית של בתי הדין הרבניים בשני העשורים האחרונים בתפקידם כמעניקי שירות דת מתגלה תמונת מצב מטרידה באשר לתפקודם כערכאה שיפוטית. ניתוח מדוקדק של הכשלים בנושא זה מוביל לשורת המלצות שמטרתן לשנות את דרך הפעולה של בתי הדין הרבניים כך שהם יפעלו בהלימה עם מעמדם כערכאה שיפוטית במדינה דמוקרטית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יניב רוזנאי
תיאור: מאז "המהפכה החוקתית" ניצבת שאלת הביקורת החוקתית בבית המשפט במוקד דיון ציבורי, אקדמי ופוליטי. מחקר זה בוחן את ההתפתחות הגלובלית של הביקורת החוקתית, את הכתיבה התאורטית בנושא ואת המודלים הקיימים בעולם כדי לענות על השאלות שלהלן: מהו המודל הראוי לישראל? באיזה הרכב ראוי לפסול חקיקה של הכנסת? האם יש מקום לאמץ "פסקת התגברות"? האם ראוי לשנות את שיטת בחירת השופטים או לצמצם את זכות העמידה בבג"ץ? מחקר המדיניות מציע מודל חדש לביקורת חוקתית בישראל שלפיו סמכות הביקורת החוקתית תעוגן מפורשות אך תיוחד לבית המשפט העליון. עיצוב מרכיבי הסמכות ייצור איזון כוחות חדש בין הרשויות באופן שיאפשר לבית המשפט לבצע את תפקידו אך להפעיל את סעד בטלות החקיקה – "נשק יום הדין" – רק בהרכב מורחב של לפחות תשעה שופטים ורק כאשר יש הסכמה רחבה ברוב מיוחד של שני שלישים מתוך ההרכב המורחב. בהיעדר רוב מיוחד יוכל רוב רגיל להכריז על "אי־התאמה חוקתית" ולהחזיר את החוק לדיון בכנסת.  הצעה זו עדיפה ממודלים אחרים מסוג "פסקת התגברות" או "אי־שפיטות" של נושאי דת ומדינה. בהיעדר מנגנוני איזון ובלימה מספקים יש לשמור על ביקורת חוקתית כשכבת הגנה הכרחית על חוקי היסוד וזכויות האדם.

המודל המוצע מבקש לקדם דיאלוג בין הרשויות, לחזק את מנגנוני ההגנה והכיבוד של זכויות בהליך הפוליטי וליצור איזון עדין בין ביקורת שיפוטית מיטיבה ועצמאית ובין כיבוד השחקנים הפוליטיים אשר להם הלגיטימיות הדמוקרטית והם הנושאים באחריותיות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יעל ויזל, מרדכי קרמניצר, עדנה הראל פישר, אורי הס רהב
תיאור: התופעה שבמסגרתה אנשי ציבור הנתונים בחקירה משטרתית הנוגעת לתפקידם הציבורי בוחרים לשמור על זכות השתיקה מציפה מתח בין אחריותם הציבורית לתת דין וחשבון על מעשיהם, מחד גיסא, לבין זכויותיהם כחשודים מן השורה, מאידך גיסא. כאנשי ציבור מצופה מהם לשאת באחריות ואחריותיות לפעולותיהם ולפעול בשקיפות, בעוד שכנחקרים הם נהנים מהזכות להימנע מהפללה עצמית, המעוגנת כחלק מהזכות החוקתית להליך הוגן, ומאפשרת לנחקר להימנע ממסירת מידע שעלול להוביל להפללתו. החלטות של נבחרי ציבור בשנים האחרונות לבחור בשתיקה עוררו ביקורת ציבורית עזה.

נראה כי לנוכח היחלשות הנורמה הציבורית והבעייתיות הכרוכה בשתיקתם של אישי ציבור בחקירה, יש לאמץ פתרון חקיקתי שיחייב אנשי ציבור לבחור בין זכות השתיקה בחקירה לבין המשך הכהונה בתפקיד הציבורי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שוקי פרידמן
תיאור: סטטוס קוו הוא המונח השגור לתיאור יחסי הדת והמדינה בישראל, וסיפורו הוא סיפור היחסים הללו. אותו סטטוס קוו עשוי מרשת סבוכה של הסדרים דה יורה ודה פקטו בתחומי חיים שבהם יש מפגש, חיכוך או התנגשות בין הדת היהודית ובין המדינה. השימוש בו לתיאור ההסדרים בין דת למדינה כל כך נוח עד שברבים מן ההסכמים הקואליציוניים הוא מופיע כמגדיר את יחסי הדת והמדינה ואת מחויבותה של הממשלה החדשה לשמר אותו. עם קום המדינה ובשנים הראשונות לקיומה כוּננו ההסדרים שיצרו ועיצבו את הסטטוס קוו הראשוני. מאז חלה שחיקה בהסדרים הללו, והם השתנו ללא הרף.
מחקר זה מביא לראשונה במסגרת אחת את תולדות הסטטוס קוו בסוגיות המרכזיות ביחסי דת ומדינה בישראל וממחיש את היותו כלי ריק. המחקר מציע הסברים לשחיקה בסטטוס קוו ומתאר את הניסיונות להסדרת יחסי הדת והמדינה בישראל ואת כישלונם. הטענה המרכזית היא שבמקום הסטטוס קוו השחוק יש לכונן הסדרים קוהרנטיים. גם אחרי 70 שנות מדינה, יחסי הדת והמדינה הם זירה להתגוששות בלתי פוסקת בין זרמים וקבוצות בחברה הישראלית. מחקר זה מעניק לעוסקים בתחום ולכל מי שמתעניין בסוגיות דת ומדינה נקודת מבט רחבה על העבר וההווה ועל העתיד האפשרי של יחסים סבוכים אלו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון ספיר
תיאור: בשנת 1992 קיבלה הכנסת שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות אדם - חוק יסוד: חופש העיסוק, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - במהלך שזכה לכינוי "המהפכה החוקתית". מאז ועד היום אין במדינת ישראל רגע דל. בית המשפט העליון קבע בספיקתו כי חוקי היסוד הניחו תשתית לחוקה המשמשת בסיס לביקורת שיפוטית של חוקים ולפסילתם במקרים מתאימים. התפתחויות מרעישות אלה משנות את מאזן הכוחות הפוליטי בישראל ומעוררות ויכוח ציבורי נוקב. ספר זה מבקש להציע הערכה ביקורתית של תהליכים אלה ושל השלכותיהם העתידיות. הספר נחלק לשני חלקים: החלק הראשון עוסק בתיאור והערכה של המהלך החוקתי בישראל מקום המדינה ועד היום, תוך הדגשת השלכותיה החשובות של המהפכה החוקתית; החלק השני צופה פני עתיד ובוחן כמה חלופות אפשריות להשלמתו של המהלך החוקתי. הספר מיועד לקוראים המשכילים המתעניינים בחיים הציבוריים במדינת ישראל, ולאו דווקא למשפטנים או לאנשי מדע המדינה בלבד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןמשכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: שי לביא, שי בריל, חיים חזן, יסכה כהן-מנספילד
תיאור: עם התארכות תוחלת החיים, נעשה גם סוף החיים – אותו פרק זמן של קיום מוגבל וכאוב של דעיכה עד הקץ הבלתי נמנע – לשלב צפוי בחייהם של רוב האנשים, והוא מעלה שאלות חדשות בתחומים רפואיים וחוץ־רפואיים. הספר סוף החיים - רפואה, משפט ותרבות בישראל לנוכח פני המוות, שהוא תוצאה של פעילות מחקרית רב־תחומית, מבקש לקדם את הדיון הציבורי בסוף החיים באמצעות מאמרים העוסקים בשלל שאלות רפואיות, משפטיות ותרבותיות. האם הרפואה הקונבנציונלית, הממוקדת בהצלת חיים, ערוכה להתמודד עם סוף החיים? כיצד עשויים "מלווים רוחניים" לסייע בהתמודדות עם המוות? האם יש דרך "נכונה" לקבל החלטות טיפוליות בקרוב משפחה חולה? מדוע אפוטרופסים בדרך כלל בוחרים שיקיריהם יוזנו בהזנת צינור אף על פי שהיא לא מעלה את תוחלת החיים ואת איכותם? מהי סדציה פליאטיבית ובמה היא שונה מהמתת חסד? כיצד השתנתה בחברה הישראלית תפיסת המוות מרצון בסוף החיים? האם ראוי להנציח חשבון פייסבוק של הנפטר אחרי מותו? איך קביעת רגע המוות בישראל קשורה להשתלת איברים? האם לספר לאנשים עם דמנציה על מות יקיריהם? שאלות אלה ואחרות תורמות להרחבת השיח על סוף החיים, ושופכות אור על הרבגוניות של מופעי המיתה בישראל, שאינה מתמצה רק בארוע המוות, אלא היא חלק בלתי נפרד ממהלך החיים של הנוטה למות ושל אלה הסובבים אותו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גיל סיגל
תיאור: האם ראוי להתיר הסדרי "אם פונדקאית"? למה אסור למכור איברים? איך אפשר "למות בכבוד"? האם מותר לבחור את מין היילוד?

ביו-אתיקה מודרנית עוסקת בשאלות כגון אלה ודנה בהיבטים האתיים של חידושי המדע והרפואה, שתוצאתו פרושׂה בהסדרי המשפט הרפואי (דברי חקיקה, ופסיקת בתי המשפט). המענה לשאלות אלה משקף עמדות חברתיות, דתיות, היסטוריות ופוליטיות, ולכן יש בו כדי להדגים את השונות שבין חברות ותרבויות.
מתוך כך עולה השאלה האם לביו-אתיקה ולמשפט הרפואי בישראל יש צביון ייחודי?
מה מייצג באותנטיות את ה"ישראליות"? מהו מקור ומהו חיקוי של הכרעות בחברות אחרות?

מיזם ביו-אתיקה "כחול לבן" מבקש לאתר ולפצח את המרכיב הישראלי בהכרעות הביו-אתיות בישראל – מדינה רב-דתית, רב-תרבותית, ובו בזמן "יהודית ודמוקרטית" בהגדרתה החוקתית. הספר פונה לציבור רחב של קוראים ומצייר לראשונה תמונה רחבה וכוללת של התפיסה העכשווית בביו-אתיקה בישראל. כותבי הפרקים הם מומחים בתחומי המשפט, האתיקה, ומדיניות ציבור בתחומי הבריאות והרפואה, והם מייצגים מבחר עמדות חברתיות, דתיות ומקצועיות.
מאת: אליעזר ויצטום, אלכסנדר גרינשפון, יעקב מרגולין
תיאור: הספר פסיכיאטריה משפטית בישראל, הראשון בתחומו בשפה העברית, עוסק נקודות המפגש הרבות שמתקיימות בין עולם הפסיכיאטריה לעולם המשפט: מישור הפלילי, במישור האזרחי, בפיקוח ובבקרה של בית המשפט על עבודתם ל הפסיכיאטרים, וכן בסיוע שנותן הפסיכיאטר לבית המשפט בדרך של חוות- דעת המקצועית. חלק מנקודות המפגש הללו מתעוררים גם חיכוכים והבדלי דעות, שכיחים לגיטימיים כשלעצמם, שמקורם בהבדלים הטבועים במהותן השונה של שיטות חשיבה בפסיכיאטריה ובמשפט. עם זאת, הם גורמים לביקורת על עולם פסיכיאטריה, וזו מביאה לעתים לתחושות של תסכול וחוסר אונים בקרב הפסיכיאטרים. לעתים אף נראה כי הפסיכיאטרים והמשפטנים דוברים בשתי שפות שונות. ספר זה נערך ונכתב מתוך מגמה לקרב בין שני המקצועות, והוא נועד לפתוח בפני הקורא צוהר עדכני על היבטים שונים בתחום הפסיכיאטריה המשפטית בישראל. פרקי הספר דנים במושגי יסוד, בנושאים ייחודיים ובנושאים הקשורים בכשירות נפשית ובתיוג חברתי, וכן במספר סוגיות אבחוניות וטיפוליות בתחום הפסיכיאטריה המשפטית. למי מכוון ספר זה? הוא נועד לאנשי מקצוע העוסקים באבחון ובטיפול בתחום הפסיכיאטריה ובמקצועות בריאות הנפש האחרים, אשר מבקשים להרחיב ידע בכל הקשור בהיבטים המשפטיים של מקצועם. קהל יעד נוסף הוא משפטנים אשר מעוניינים להכיר יותר היבטים כאלה ואחרים בתחום הפסיכיאטריה המשפטית, שבהם הם פוגשים במסגרת עיסוקם. כן מיועד הספר גם למקבלי השירות - אותם אנשים אשר החוק מחייב אותם לעבור הערכה פסיכיאטרית מקצועית לשם גיבוש מדיניות בעניינם )מתן פסק דין, קביעת נכות, קבלת רישיון לנהיגה או לנשק, עריכת צוואה, וכד'(. נוסף עליהם מיועד הספר לקהל הרחב, אשר מעוניין לרכוש ידע בתחומי הפסיכיאטריה המשפטית מתוך שאיפה להבין טוב יותר אירועים ומידע שאליהם הוא נחשף באופן יומיומי. הספר מהווה תרומה משמעותית להרחבת הדעת בתחום המרתק של הפסיכיאטריה והמשפט ולצמצום הפער שבין שני מקצועות חשובים אלה שעניינם אחד - האדם והתנהגותו.
מאת: פנחס שיפמן
תיאור: השיח הישראלי לוקה בכך שהוא יוצר מחיצה מלאכותית בין השפה הדתית-הלכתית לבין השפה המוסרית-אזרחית ומעמיד אותן כזרות זו לזו. התרחקותה של המערכת האזרחית מן השפה הדתית מגבירה את הניכור בינה לבין הציבור הדתי וגם ההלכה משלמת מחיר כבד: הפקעת המוסר מן התודעה הדתית, שכביכול נועדה להגן עליה מפני ביקורת חיצונית, מעוותת את פסיקת ההלכה, מעמיקה את המשבר הדתי ומציבה את הציבור הדתי על פרשת-דרכים שבה עליו להחליט אם פניו ללאומנות השואבת לגיטימציה מסמלים דתיים, לחילוניות המנוכרת לדת או לחרדיות פונדמנטליסטית ופשטנית. לנתק זה בין הלכה למוסר יש ביטוי כואב בעולם המשפט, ובראש ובראשונה בדיני המשפחה. מול המונופול הניתן לכאורה לדין הדתי בענייני נישואין וגירושין, ניתנת הכרה נרחבת ל"ידועים בציבור" ול"משפחות חדשות" מכוח שיקולים חילוניים-ליברליים. אבל בעיותיהם של פסולי החיתון, מעוכבות הגט, דחויי הגיור או מצוקתם של זוגות חד-מיניים, אינן רק עניין לביקורת אזרחית הבאה מבחוץ, משום שהן גם ביטוי של בעיות דתיות חריפות ונוקבות. כישלונה של המערכת הדתית להתמודד עם בעיות אלו לא נובע מדלות האמצעים ההלכתיים העומדים לרשותה; זוהי החלטה מודעת להמשיך ולטפח מטרות ומסרים שנויים במחלוקת. החלופה היחידה הנראית, הן מתוקף זכויות האדם והן מכוח האינטרסים הדתיים עצמם, היא הנהגה כוללת של נישואין אזרחיים. הפלת המחיצות שבין דת למוסר ובין הלכה למשפט לשם יצירת שיח משותף היא האתגר שלפניו ניצבת החברה הישראלית. ספר ז מבקש להתמודד עם שאלות אלו המתקשרות יחד למסכת כוללת של יחסי גומלין בין הלכה, משפט מוסר וחברה.
מכון שלום הרטמן
מאת: איתי וושלר-באר, עמיר פוקס, מרדכי קרמניצר
תיאור: האם עבירות ההסתה בישראל מנוסחות ונאכפות באופן המיטבי האפשרי? החוק בישראל, כמו בכל מדינה כמעט, כולל עבירות פליליות שמטרתן לאסור ולמנוע את המקרים הקשים של תופעת ההסתה לאלימות ולגזענות. ואולם בשנים האחרונות, בעיקר בשל השימוש הגובר ברשתות החברתיות, התופעה מתחזקת. באמצעות התבוננות ביקורתית בלשון החוק, בפסיקות בית המשפט ובמדיניות האכיפה מחקר זה מנתח את הטיפול של המשפט הפלילי בישראל בתופעות של הסתה לאלימות ולגזענות. מסקנותיו מתבססות, בין היתר, גם על מחקר משווה של עבירות ההסתה בארבע מדינות אחרות: בריטניה, קנדה, צרפת וארצות הברית. מתברר שהתמונה בישראל בעייתית: עבירות ההסתה לאלימות ולגזענות אינן מוגדרות בחוק היטב. הערך המוגן בהן אינו ברור, וההגדרות העמומות משאירות לתביעה טווח רחב מדי של שיקול דעת. גם בית המשפט, בשורה של הלכות, אינו מספק פרשנות מניחה את הדעת להיקף האיסורים. זאת ועוד, פרשנות התביעה ל"חריג הדת" בחוק נותנת פטור כמעט מוחלט להסתה לגזענות המבוססת על פרסומים שהם במהותם פרסומי דת. כך קרה, למשל, בתיק "תורת המלך", שבו החליטה התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד מחברי הספר. מהן אפוא ההצדקות לעבירות ההסתה? מתי ראוי, במדינה דמוקרטית, לפגוע בחופש הביטוי כדי להגן מפני הסתה לאלימות ולגזענות? שתי ההמלצות העיקריות של מחקר מדיניות זה הן – האחת, לערוך תיקוני חקיקה בעבירות ההסתה כך שהמעשה יוגדר באופן מדויק יותר וצודק יותר; והשנייה, לפרסם ברבים את הנחיות התביעה ולקדם את חינוך הציבור הישראלי בכל מה שקשור לאיסור הפלילי על הסתה לאלימות ולגזענות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גיא לוריא
תיאור: השיטה הנוהגת הנוכחית בישראל למינוי שופטים מבוססת על החלטה של הוועדה לבחירת שופטים, שחברים בה נציגים של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת ועורכי דין. אלא שבשנים האחרונות הולכים ומתגברים הקולות הקוראים לערוך בשיטה זו שינויים מרחיקי לכת. האם השיטה הישראלית לבחירת שופטים פוגעת בדמוקרטיה? האם היא חריגה בהשוואה בינלאומית? ומדוע היא עוצבה כפי שהיא ולא אחרת? מחקר מדיניות זה מציג את שיטת מינוי השופטים בישראל. במוקד הדיון עומדת הוועדה לבחירת שופטים והיוזמות של השנים האחרונות לשינויים בהרכבה ובדרכי עבודתה. כדי לנסח מסקנות והמלצות מנומקות ומבוססות המחקר בוחן במבט היסטורי את הסיבות לעיצוב השיטה כפי שהיא היום, עורך עיון תיאורטי בעקרונות המנחים הראויים למינוי שופטים ועושה השוואה בין שיטות לבחירת שופטים בעולם. המסקנה היא שהוועדה לבחירת שופטים והאיזון העדין שהושג באמצעותה בין העקרונות של עצמאות השפיטה לאחריותיותה מתאימים לתנאים המיוחדים שהרשות השופטת בישראל פועלת בתוכם – אי שריון מעמדה בחוקה והיעדר עצמאות מוסדית. לכן, ושלא כמו הטענות שעולות מפעם לפעם בשיח הציבורי, המסקנה של מחקר מדיניות זה היא שאומנם יש צורך לשנות פרטים כאלה ואחרים בשיטה הנוהגת למינוי שופטים, אבל אין סיבה לשנות את העקרונות המונחים בבסיסה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיר פוקס, מרדכי קרמניצר
תיאור: הפרדת רשויות משמעה חלוקת הכוח בין הרשויות לשם שמירה על חירות היחיד, לעיתים מתוך חפיפה ופיקוח הדדי, גם בנושאים של חקיקה וביצוע. האם משמעה "חומה סינית" בין הרשויות כך שכל החלטה של בית המשפט שמתערבת בחקיקה או בהחלטת ממשלה היא פגיעה בהפרדה זו? עיקר ההמלצות כאן עניינן הגנה על בית המשפט העליון מפני היוזמות המבקשות לפגוע בסמכויותיו. תכליתן של ההמלצות הנוספות היא לחזק ולעגן את מעמדו של בית המשפט ואת סמכויות הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דפנה ברק-ארז
תיאור: מה ניתן ללמוד ממשפטו של נבות היזרעאלי על החובה לקיים הליך הוגן? מה מלמדת חלוקת המן במדבר על משטרי צנע ורגולציה כלכלית? והאם ההתערבות של שמשון עם הפלישתים חושפת סיפור של חוסר תום לב בדיני חוזים? לקרוא משפטים בתנ"ך בוחן סוגיות משפטיות ודילמות ערכיות שעולות מן הטקסט המקראי עצמו ומתמודד איתן בראי המשפט בן זמננו. מהי התשובה המשפטית העכשווית לסוגיה? במה היא שונה מן התשובה שהעניקו לה בימים ההם ובמה היא דומה? ומה ניתן ללמוד מכך? על שאלות מסוג זה מנסה הספר להשיב. נקודת המוצא לדיון היא עמדתו של המשפט הנוהג היום כלפי הנושאים הנבחנים – בראש ובראשונה של המשפט הישראלי, אך לעתים גם זו של שיטות משפט אחרות. שאלות אלה מקבלות משנה חשיבות על רקע מקומו של התנ"ך בזהות הישראלית החדשה. לקרוא משפטים בתנ"ך הוא הזמנה לחשוב מחדש על דילמות משפטיות, על מוסר, על חברה ועל התנ"ך.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: שחר ליפשיץ
תיאור: יחסי הרכוש בין בני זוג הם נדבך מרכזי במערך היחסים הזוגי, ולמשפט תפקיד חשוב בעיצובם ובהסדרתם. הספר עוסק בהסדרה המשפטית של יחסי הרכוש בין בני זוג נשואים. שיטות משפט רבות, ובהן המשפט הישראלי, עברו מכלל של הפרדת רכוש לכלל של שיתוף זוגי, מעבר הבולט על רקע המגמה בעולם המערבי לפנות לעבר חשיבה אינדיבידואליסטית בתחומים רבים של דיני המשפחה. הספר משלב דיון תיאורטי ברציונלים שבבסיס דיני הרכוש הזוגי ובעקרונות הראויים להסדרת הרכוש הזוגי וניתוח מעמיק של דיני השיתוף הזוגי בישראל. נדונים בו בין השאר: היקף הנכסים הכלולים בשיתוף, היכולת לחרוג מהשיתוף בהסכמה מפורשת או משתמעת, ההבחנה בין סוגים של נישואים, ניהול הרכוש הזוגי במהלך הנישואים, השיתוף בחובות, עימותים בין זכויות מכוח דיני השיתוף הזוגי ובין זכויותיהם של צדדים שלישיים כגון נושים, חלוקת כושר השתכרות, מזונות לאחר גירושים, פיצוי על הפסדי קריירה והיכולת לחרוג מחלוקה שווה של הרכוש הזוגי בין בני הזוג. בכמה מהנושאים השוואת מסקנות הדיון במצב הראוי לתוצרי ניתוח הדין הקיים מביאה לידי המלצות לתיקון החוק. במקרים אחרים הספר מפרש את הדין הקיים בראי הדיון העקרוני.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןנבו הוצאה לאור
מאת: דפנה ברק-ארז
תיאור: איסורי החזיר זכו למעמד מיוחד בהיסטוריה היהודית ובתרבות היהודית. יהודים ולא-יהודים ראו בהם סמל, ובשנותיה הראשונות של המדינה הם הוכנסו רשמית אל ספר החוקים הישראלי: בשנת 1956 חוקקה הכנסת חוק המתיר לרשויות המקומיות לאסור או להגביל בתחומן גידול חזירים ואף החזקה של בשר חזיר וסחר בו. בשנת 1962 נחקק חוק האוסר באופן כללי על גידול חזירים והחזקתם, מלבד חריגים מעטים. חוקים וחיות אחרות עוקב אחר סיפורם של חוקים אלה – ההתנגדות שהם עוררו, תהליך אימוצם ואכיפתם הלכה למעשה ושחיקת השפעתם – מתוך הכרה בכך שהמחלוקות בנושא זה משמשות מפתח להבנת שינויי עומק בחברה הישראלית בשאלות של דת ומסורת, תרבות וזהות לאומית, והאיזונים הנדרשים בין אינטרסים ציבוריים לזכויות הפרט. האם ההיחלשות שחלה בתמיכה הציבורית בחוקי החזיר מעידה על שינוי ביחסו של הציבור היהודי בישראל למקומה של הדת במדינה? באיזה אופן משתלב סיפורם של חוקי החזיר בהסדר ה"סטטוס קוו" ובשינויים המתחוללים בו? חוקים וחיות אחרות עוסק בשאלות אלה ואחרות, כשלעצמן ובהקשר הרחב יותר של דת, זהות ותרבות בישראל של היום.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכתר ספרים (2005) בע"מ
מאת: ניר קידר
תיאור: מה עושה את המשפט הישראלי לישראלי? מדוע המילה 'יהודי' על הטיותיה נעדרת כמעט לחלוטין מן החקיקה הישראלית וכיצד הצליחה ישראל להתחמק מוויכוח זהות עקר ומסוכן ולעצב את אחת ממערכות המשפט העצמאיות, המקוריות והמתוחכמות בעולם? הספר משפט כחול-לבן מבקש לענות על שאלות אלה ועורך דיון מרתק על הקשר המורכב שבין הציונות ובין התרבות היהודית עברית. משפט ישראלי נתפס בדרך כלל כמשפט שתוכנו ישראלי, אבל מהו תוכן ישראלי? זו שאלה בעייתית משום שזהות לאומית היא רעיון חמקמק: לכאורה קלה היא לזיהוי, אך לאמִתו של דבר קשה להגדירה או לבטאה בנורמות משפטיות. הספר משפט כחול-לבן עוקב אחר מאה שנים של ניסיונות נֶפֶל ליצור משפט שבבסיסו תוכן יהודי=עברי=ישראלי מוסכם: החל בניסיונות להקים בתי משפט עבריים ולעצב 'משפט עברי' בתקופת היישוב ועד המאמצים לקבוע בחוק יסוד שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. האם ויכוח התרבות והזהות תורם להגשמת הציונות וליצירת מערכת משפט מפותחת או שמא הוא מכשיל אותן? כדי להימנע ממלחמת תרבות, החליטו ראשי התנועה הציונית כבר בשלב מוקדם להדגיש את מרכיבי התרבות הלאומיים המשותפים והמקובלים על הרוב, למשל את השפה העברית ואת ארץ ישראל, ובו-בזמן להשתיק את מחלוקות התרבות והזהות בשאלת הגדרתם של משפט יהודי=עברי ושל מדינה יהודית, ולא לתת להן מבע במסמכי התנועה הרשמיים ובמפעליה. מכוח מדיניות רשמית-למחצה זו סירבה הנהגת היישוב להשתתף בוויכוחים בעניין עיצוב משפט בעל תוכן עברי-יהודי, ומדינת ישראל בתורה נמנעה מלחוקק חוקה כתובה וחוקים שיחייבו אותה להגדיר את זהותה. על אף ההימנעות מוויכוח התרבות ואולי בזכות ההימנעות הזו, נוצרו בישראל מפעלי חקיקה, פסיקה וספרות משפטית מרשימים בהיקפם, בעומקם ובעצמאותם המחשבתית. המשפט הישראלי הוא ישראלי משום שהוא משפטם של ישראלים אוטונומיים המחוקקים את חוקיהם לעצמם, בעצמם, בשפתם ולפי הצרכים, האינטרסים והערכים שלהם. לא זו בלבד; המשפט בישראל גם עשיר בסמלים יהודיים מגוונים, שמופיעים בחקיקה, בפסיקה, בחוות דעת משפטיות ובלימודי המשפטים. למעשה, המשפט הישראלי הוא הגורם העיקרי המשנה את המשפט העברי מן הישיבות הדתיות מאות מתה, המוכרת באמת רק לכמה אלפי תלמידי ישיבה, לנורמה חיה שמשמשת מיליוני ישראלים – גברים ונשים – או לפחות זמינה להם כסמל חשוב של מורשתם וכצוהר פתוח ומזמין לתרבות היהודית.
מאת: דוד טאוב
תיאור: המציאות של ימינו, בה אנשי חינוך צריכים להתגונן מפני איום חוקי ומשפטי של הורים, תלמידים, מעסיקים ואחרים, מחייבת אותם להכיר באופן מעמיק את חובותיהם וזכויותיהם. בספר שלפניכם מציג המחבר את מערכת החינוך הישראלית תוך תיאור מקורות החוק, השפיטה, בתי המשפט ובתי הדין העוסקים בסוגיות חינוכיות. הקוראים יתוודעו להיבטים המשפטיים של מוסדות החינוך השונים הקיימים במדינה, וכן לבעלי התפקידים השונים מיחידות הקו והמטה, על סמכויותיהם ואחריותם במערכת החינוך. הספר דן בשאלת מינויי מורים, פיטוריהם ואחריותם בתחום הנזיקין. פרקים ייחודיים עוסקים במעמד החוקי של הורי התלמידים, זכויותיהם, חובותיהם, וכן זכויות ילדיהם — התלמידים במערכת החינוך. נוסף על כך, הוא כולל התייחסות מיוחדת לנושא תכניות הלימודים ולאחריותם של כותבי התכניות והמורים לגבי דרך הוראתן. הספר "מערכת החינוך בראיית החוק והשפיטה" מיועד לכל מי שחפץ בידע ובתובנות הנוגעים להיבטים המשפטיים של מערכת החינוך: פוליטיקאים, אנשי ציבור, אנשי חינוך ברמות הבכירות והנמוכות, מפקחים, מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות, מנהלי מוסדות חינוך, ועדי הורים, הורי תלמידים, סטודנטים ועוד.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גל לברטוב
תיאור: עופר מקסימוב, גרגורי לרנר, ד"ר פרצ'יקוב, ד"ר הוכברג, אליאור חן, משה בן-איבגי, עו"ד דן כהן, בועז יונה, הרב אליעזר ברלנד, זאב רוזנשטיין, ויליאם נקש ועוד רבים אחרים – בפושעים ללא גבולות מביא עו"ד גל לברטוב, לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, בפני הקורא לראשונה את סיפורי הסגרתם של נמלטים ומבוקשים שהעסיקו רבות את רשויות אכיפת החוק בארץ ומחוצה לה. אגב תיאור מהלך ההסגרות משני צדי האוקיינוס נחשפות בפני הקורא רבות מהפרשות הפליליות המרתקות והחמורות ביותר שהסעירו את המדינה: המעילה בבנק למסחר; פרשת "הסוס הטרויאני": קריסת חברת חפציבה; "העוקצים הניגריים" ו"עוקץ הנשיא", הכנופיה היהודית הניאו-נאצית ועוד.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: רוברט קאבר
תיאור: נומוס ונראטיב, חיבורו המהפכני ורב־ההשפעה של רוברט קאבר, מתאר את חיי החוק כדרמה אנושית, זירת התגוששות בין עולמות נורמטיביים מתחרים שבה נבחנת מחויבותם של קהילות ופרטים לנראטיבים העומדים בתשתית חייהם. החיבור מעצב השקפה חדשה ומקורית על מקומו של החוק בחיי בני־אנוש, תוך שהוא מזקק תובנות מהמסורת הרבנית ודן במקרי בוחן ממשיים מתולדות המשפט החוקתי האמריקני. בניגוד לתפיסות הרואות בחוק מארג כללים ועקרונות לפיקוח חברתי, ובמערכת המשפטית מנגנון ליישומם, קאבר מציע לראותם כתוצרים של נראטיבים המעצבים את זהויות הפרט והקהילה, מעניקים להן ביטוי, ובסופו של דבר גם עשויים לחתור תחתן. החוק הוא המאפשר את ״תיקון העולם״, והוא גשר המתוח בין המציאות הממשית למדומיינת, בין זיכרון לכמיהה, בין נפילה לגאולה, בין העולם הזה לעולם הבא.
הוצאת שלם
מאת: כהנא עמיר, יובל שני
תיאור: מהם הדינים החלים בישראל על רשויות המדינה כשהן בולשות אחרי הפעילות המקוונת שלנו; האם דינים אלו נותנים מענה ראוי להתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות; האם הפרטיות שלנו מוגנת די הצורך; והאם ישנן תובנות עדכניות בדין הזר שרצוי לתת עליהן את הדעת? חשיפותיו של אדוארד סנודן על היקף המעקב המקוון שסוכנויות הביון של ארצות הברית מקיימות ברשתות תקשורת, בין השאר אחר אזרחיה שלה, פתחו בשנת 2013 דיון ציבורי רחב היקף וחוצה מדינות. הוראות החוק האמריקאי והחקיקה האירופית שהסדירו פעילות זו נבחנו מחדש ועברו רפורמה. ואולם דיון ציבורי ביתרונות ובחסרונות של המעקב המקוון, שמעלה תובנות באשר לעיצובן הרצוי של האסדרה ושל הבקרה המשפטית החלות עליו, פסח כמעט לחלוטין על ישראל. מטרת המחקר המובא כאן לבחון את ההסדרים בדין הישראלי החלים על פעילות של מעקב מקוון מטעם רשויות המדינה. סקירה השוואתית של הסדרים משפטיים בתחום במדינות זרות – בארצות הברית, באיחוד האירופי, בבריטניה, בגרמניה ובהודו – מלמדת על היבטים חסרים בדין הישראלי ועל היבטים הטעונים תיקון והשלמה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אהרן ברק, קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, שחר ליפשיץ
תיאור: ספר מאמרים המוקדש לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, המקבץ יחדיו מאמרים מאת שופטי בית המשפט העליון ונשיאיו בעבר ובהווה ומאת בכירי חוקרי המשפט מן האקדמיה. חלק מן המאמרים דנים בשופטת ביניש ומנתחים את פועלה, בעוד אחרים דנים בתחומים המרכזיים שבהם עסקה ביניש במהלך הקריירה המשפטית הארוכה שלה - כראשת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כפרקליטת המדינה, כשופטת בית המשפט העליון וכנשיאתו. בין היתר, עוסקים המאמרים בניסיון לבחון אם ניתן לאפיין את השופטת ביניש כשופטת פמיניסטית, בכמה מפסקי דינהּ המרכזיים של השופטת ביניש, במחלקת הבג"צים, ובתחומי המשפט העיקריים שבהם ביניש עסקה: המשפט הציבורי והמשפט הפלילי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןנבו הוצאה לאור
מאת: אלקנה לייסט
תיאור: ספר זה מיועד לכל המתעניינים בדיני עונשין מהותיים בכלל ובסוגיות הנוגעות למחשבה פלילית בפרט. הספר עוסק בכלל אי-הרלבנטיות של המניע למשפט הפלילי המהותי. מתודת הדיון היא של ניתוח מושגי על פי הזרם המחקרי של משפט ופילוסופיה. בין השאר נידונה ומובהרת בספר ההבחנה בין המושגים כוונה, מטרה ומניע, במשפט הפלילי הישראלי ובמשפט הפלילי האנגלו אמריקאי. הספר בוחן דוקטרינות של המשפט הפלילי בהן הרגש של המבצע, או הטעם שלו לפעולה הם רכיבים הכרחיים להערכת אשמתו. עוד נבחנת בספר, מנקודות מבט מוסריות שונות, ההצדקה הנורמטיבית לכך שהטעם לפעולה או הרגש שהניעו אדם לביצוע יהיו רלבנטיים להערכת אשמתו במשפט פלילי. מסקנת הדיון היא שכלל אי-רלבנטיות המניע איננו נכון, גם תיאורית, וגם נורמטיבית. הספר, זוכה פרס תייגר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילו לספר המשפט המקורי לשנת תשע"ב, הוא עיבוד של עבודת דוקטורט שנכתבה באוניברסיטת בר אילן וזכתה לציון "מעולה". הכותב, ד"ר אלקנה לייסט, מכהן כיום כסניגור הציבורי המחוזי של מחוז תל אביב. קודם לכן היה חבר במחלקת תיקי בית המשפט העליון בסנגוריה הציבורית הארצית. כמו כן היה בעברו תובע, ממונה על תביעה וסניגור פיקודי בפרקליטות הצבאית וכן פרקליט במחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןנבו הוצאה לאור
מאת: אליחי שילה
תיאור: בבית המשפט העליון מתקבלות הכרעות הרות גורל, נשמעות בו קריאות כיוון מוסריות וערכיות ולמעשה בין כתליו מתעצבות הנורמות של החברה הישראלית. בית המשפט העליון הוא מבחינות רבות מגדל שן המשקיף על החברה, אך בה בעת הוא מעורב בה מאוד ומשפיע עליה מדי יום ביומו. ללא גלימה הוא סיפורה של החברה הישראלית מבעד לעיניהם של שלושה-עשר שופטי בית המשפט העליון בדימוס, אשר פתחו לנו יותר מצוהר אל חייהם האישיים והמקצועיים. הם חושפים בפנינו את הסיפורים שמאחורי פסקי הדין החשובים שנתנו ופורשים את עמדותיהם בשלל סוגיות ציבוריות אקטואליות, גם כאלה שמפלגות את החברה הישראלית זה כמה עשורים. האקטיביזם השיפוטי, יחסי דת ומדינה, הצורך בחוקה, אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, נישואים אזרחיים, היחס למיעוט הערבי-ישראלי, הלחימה בטרור אל מול הגנה על זכויות אדם ומעמדו של בית המשפט העליון, כל אלה נידונים בהרחבה בשיחה חופשית וגלוית-לב שערכו השופטים בדימוס עם סטודנטים למשפטים ערב כניסתם לחיי המשפט.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: דניאל פרידמן
תיאור: פני המהפכה – משפט ופוליטיקה בעידן התמימות עוקב אחר ההתפתחויות המשפטיות והדרמות הפוליטיות שהתרחשו בישראל מיום הקמתה ועד לשבר של מלחמת יום הכיפורים ולדו"ח החלקי של ועדת אגרנט שהוגש לאחריה. זהו העידן שבו התקבלו החלטות שקבעו את אופייה של המדינה בשורה של נושאים מרכזיים, לרבות יחסי דת ומדינה, היחס למיעוט הערבי, שירות צבאי, מבנה השלטון והיחס לשואה ולמועצות היהודים (יודנרט) שפעלו תחת השלטון הנאצי בתקופה הקודרת ביותר בתולדות עמנו. עיצוב דמותו של המשפט והשפעתו על גיבוש המדינה הצעירה ותרבותה מתוארים דרך המשפטים והאירועים הפוליטיים המרכזיים שהתרחשו תחת השלטון הבריטי ובחצי היובל הראשון: רצח ארלוזורוב ומשפטי מפתח נוספים מתקופת המנדט, משפט הריגול הראשון בישראל, פרשת טוביאנסקי, מחתרת צריפין, הטבח בכפר קאסם, המשפטים שנערכו בעקבותיו והממצאים הסותרים שנקבעו בהם, משפט קסטנר, משפט אייכמן, ה"עסק ביש" במצרים, "הפרשה" שהביאה לפרישת בן גוריון, "שורת המתנדבים", "מיהו יהודי", המשפט הכפול בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ועוד. הספר, הנקרא כהיסטוריה מרתקת המדגישה את חלקו של המשפט במהלכיה, מתאר עידן של כיבוד חוקי הכנסת, צניעות, ענווה וריסון שנהגו במערכת המשפט, לצד החלטות שהרעידו את אמות הסִפים ועמידה על עקרונות שזיכו את בית המשפט העליון בהערצה ובמעמד ציבורי שאין דוגמתו. הרבה מאלה חלפו ועברו בעידן המהפכה המשפטית, המתואר בספרו הקודם של המחבר, הארנק והחרב – המהפכה המשפטית ושברה, שזכה לשבחים רבים.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: נינה זלצמן
תיאור: מתוך הספר:
"מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי קרבה משפחתית עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי משפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין".
..."הכלל הראשון" (המוגדר כ"השתק עילה") משמעותו היא, כי מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, עם זו מבוססת על עילה זהה. ודוק: המדובר בעילה, שהועלתה על הפרק בהליך הראשון.
..."הכלל השני" (המוגדר כ"השתק פלוגתא") משמעותו היא, כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות".[4]
רמות
מאת: נטע זיו
תיאור: ריבוי מספר עורכי הדין בישראל, התחרות חסרת הרסן ותהליך המשפטיזציה בחברה הישראלית הופכים את הפרופסיה לבלתי נשלטת מבחינה מקצועית ופרוצה לכל עבר מבחינה אתית. זו מציאות מאיימת על מערכת המשפט ועל עורכי הדין ולקוחותיהם. בספרה מנתחת פרופ' נטע זיו את מקצוע עריכת הדין בישראל ותובעת בירור עמוק בדבר מעמדו מצד אחד, ואחריותו הציבורית והמקצועית מן הצד האחר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
מאת: גיא לוריא, מרדכי קרמניצר
תיאור: שלא כפי שנהוג לפעמים לחשוב, לא הפרקליטות היא שמגישה את רוב כתבי האישום בישראל, אלא התביעה המשטרתית, המגישה כמעט 90% מן התביעות הפליליות. הפרקליטות מגישה את כתבי האישום בעברות החמורות יותר, ואילו התביעה המשטרתית בעברות החמורות פחות. כך יוצא שתובע משטרתי ממוצע מטפל במספר תיקים הגדול פי עשרה מזה שמטפל בו פרקליט. חלוקת העבודה המדויקת בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית קבועה בהוראת שעה שתוקפה יפוג בנובמבר 2014 אלא אם יוארך בשנה נוספת.
ממצאים המעידים על הבדלים ניכרים בין תפקוד התביעה המשטרתית לבין תפקוד הפרקליטות מלמדים ששיקול הדעת של הפרקליטות קפדני ואיכותי מזה של התביעה המשטרתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: איתי רביד
תיאור: על פי דין הנוהג בישראל, המעוגן בעיקר בסעיף 70 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984- , חל איסור על סיקור אודיו–ויזואלי (הקלטה, צילום ושידור) של הליכים המתנהלים בבתי המשפט, אלא אם כן ניתן היתר. בשנות קיומה של המדינה הוענק היתר מעין זה במקרים ספורים בלבד, כך שבפועל התגבשה בישראל חזקה השוללת סיקור כזה. למראית עין, חזקה זו אינה מתיישבת עם העקרונות בדבר פומביות הדיון וחופש העיתונות ועם תפיסות של שקיפות שלטונית. בד בבד, במשך השנים ועם ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, גיבשו אמצעי התקשורת טכניקות המאפשרות למעשה סיקור חי של הליכים המתנהלים בבתי המשפט בלי להפר לכאורה את הוראות הדין ובלי לסתור את החזקה השוללת סיקור תקשורתי. הפער בין המציאות הנוהגת לדין הקיים אינו ראוי ומחייב עדכון והסדרה של הסוגיה. האספקלריה המרכזית שבמסגרתה התבררה סוגיה זו בעבר הייתה הוועדה לבחינת הפתיחה של בתי המשפט בישראל לתקשורת האלקטרונית בראשות השופטת (כתוארה אז) דורית ביניש. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 2004 אך אלו לא יושמו מעולם. בשנת 2014 נפתח שוב צוהר לבירור מעמיק של סוגיית הסיקור האודיו– ויזואלי בבתי המשפט. שרת המשפטים דאז ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס החליטו לערוך פיילוט שבמסגרתו הועברו בשידור חי שני דיונים של בית המשפט העליון. כחלק מעריכת הפיילוט לא פורסמו רשמית נהלים ברורים או אמות מידה מנחות, וממילא לא ניתנה הדעת למכלול ההיבטים המחייבים הכרעה בסוגיה מורכבת זו ולא הוצגו קריטריונים להערכת השפעתו של הפיילוט על מערכת המשפט הישראלית. מחקר זה נועד להשלים את שהחסירו הרשויות בפיילוט. הוא סוקר את התפתחות הדין הישראלי בסוגיה, את מערך השיקולים הרלוונטיים שהוכרו בספרות, את הנתונים האמפיריים התומכים או המפריכים שיקול כלשהו מהשיקולים האמורים ואת ההסדרים שגיבשו מדינות אחרות בעולם בהקשר זה. על סמך אלו המחקר מציע מודל מאוזן להתרת סיקור אודיו–ויזואלי בבתי המשפט בישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: מיכל טיקוצ'ינסקי
תיאור: שו"ת 6 - זכות האדם לכבוד ולחיים בכבוד הולכת ותופסת מקום ומתבססת כאחת מזכויות היסוד של האדם במשפט הכללי. גם בדיונים ההלכתיים לא נפקד מקומה, וכבר נכתבו ספרים ומאמרים לא מעטים המבססים את "כבוד הבריות" כמושג בעל משקל מכריע בפסיקת ההלכה, בעיקר בנוגע לאנשים עם מוגבלויות נפשיות, שכליות או גופניות. ואולם שאלת כבוד האדם ושמירת צלם אלוקים שלו עולה לא רק בקבוצות חריגים כאלה ואחרות; היא עשויה להופיע בתקופת ההזדקנות ובשלבים השונים של סוף החיים. ברוב המקרים הללו ההתפתחות והמעבר ממצב של אדם בריא ופעיל למצב של אובדן השליטה בגוף או בתפקודים מסוימים שלו הם הדרגתיים. בד בבד שאלת גבולות הכשירות ההלכתית מתעצמת. מנגד עולה הסוגיה של מידת הנכונות להפעיל את השיקול של "כבוד הבריות" במטרה לאפשר לאדם ההולך ונעשה מוגבל להביא לידי ביטוי את רצונותיו הדתיים, גם אם הם כלואים בגוף חסר אונים ועייף. הנושא שבו דן שו"ת זה מעסיק משפחות רבות התומכות בהורים מזדקנים. לא אחת הזקִנה מלוּוה בתהליך של קיהיון (דמנציה) — נסיגה ביכולות הקוגניטיביות והמנטליות ובתפקודים החברתיים — הבא לידי ביטוי גם בשינויים אישיותיים. לא כל המצבים דומים, וההידרדרות בדרך כלל אטית ותהליכית ופוגעת פגיעה משתנה במגוון המערכות. בחלק מן המקרים האדם מאבד עם הזמן את יכולת הדיבור והשיחה ואת כושר התנועה ומתקשה במוטוריקה גסה ועדינה. תהליך דומה, אך לעתים מהיר יותר, יכול להתרחש בעקבות אירוע מוחי. תפקודים מסוימים עשויים להיפגע, בכלל זה תפקודים המאפשרים תקשורת עם הסביבה, יכולת השליפה של מילים ניזוקה לעתים וכן ההבנה שלהן. מובן שבשל מורכבות המחלה ומאפייניה כל מקרה מחייב התאמה ייחודית, אך אפשר לדלות מהדברים שלהלן את העקרונות שעל פיהם יש להתייחס לנושא בכללותו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: מרדכי קרמניצר, מיכל קרמר
תיאור: מחקר מדיניות 85: שני חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק מעגנים בישראל את הערך החוקתי של כבוד האדם ומסדירים את ההגנה על כמה זכויות חוקתיות. זכויות יסוד אחרות - כמו חופש הביטוי, חופש הדת והמצפון או הזכות לשוויון - אינן מוזכרות במפורש בחוקי היסוד. זוהי הסדרה חלקית של הזכות בחקיקה, המשאירה אותה פתוחה לפרשנות מצד המחוקק ומצד בתי המשפט. כבוד האדם מעוגן בסעיף הראשון לחוק היסוד הגרמני וזוכה למעמד מיוחד, אחר מזה שיש לכל זכות יסוד או ערך חוקתי אחרים. הוא נתפס כערך עליון, כמושג משפטי בעל חשיבות ראשונה במעלה. מתברר כי אף על פי ששיטות משפט שונות מכירות בחשיבותו של ערך כבוד האדם, אין שום שיטת משפט שבה ערך כבוד האדם הוא מרכזי ועקרוני כל כך כמו שיטת המשפט הגרמני. לפיכך בבחינת השאלה כיצד ראוי לפרש במשפט הישראלי את ההגנה החוקתית על כבוד האדם, נבחנת במחקר זה הפרשנות שניתנה לו במשפט הגרמני. המחקר שלפנינו כולל שני מאמרים: הראשון - מאת מיכל קרמר - דן בכללו בכבוד האדם במשפט הגרמני; השני - מאת מרדכי קרמניצר - דן בשאלה אם ראוי לאמץ בישראל את תפיסת המשפט הגרמני שלפיה כבוד האדם הוא ערך חוקתי עליון ומוחלט.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: בנימין פורת
תיאור: חוק יסודות המשפט מעגן את מעמדו של המשפט העברי במסגרת המשפט הישראלי, ובשנים האחרונות הועלו יוזמות שונות לתקנו. מסמך זה מבקר יוזמות אלו ומציע חלופה לתיקון שיש בכוחה לתרום לביסוס מעמדו של המשפט העברי בישראל בצורה מאוזנת יותר ובה בשעה חזקה יותר. ההצעה נשזרת בדיון רחב יותר, המלבן את אתגרי העתיד של המשפט העברי בישראל במאה העשרים ואחת. בהקשר רחב יותר, הצעה זו מבקשת לייעד למשפט העברי תפקיד מורכב, ועדין, של שותף בדיאלוג תרבותי-משפטי, בשונה מייעודו כמשמיע מונולוג במקרי לקונה, כפי שהוגדר בגרסה המקורית של חוק יסודות המשפט.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: מרדכי קרמניצר
תיאור: מעטות העתירות החוקתיות הניגפות משום שלא התקיים בהן היסוד של פגיעה בזכות או של תכלית ראויה. מציאות זו, הרווחת לא רק בישראל, הופכת את המידתיות לַמפתח, בה"א הידיעה, לשאלת החוקתיות של הוראות חוק. זו הסיבה העיקרית לנחיצות העיסוק המחקרי בסוגיה זו. בספר הזה נחְלק העיסוק המחקרי לשניים: הראשון, שאני מחברו, מוקדש לבחינה ביקורתית של המידתיות במשפט הישראלי, בין השאר מבחינת התאמתה למלאכה של קבלת החלטות, להבדיל ממלאכת הביקורת השיפוטית על החלטות שכבר התקבלו. עיקר העבודה נעשה בשנת 2014 . בחלק השני מוצגות סקירות מקיפות של המידתיות בשלוש שיטות משפט מובילות מנקודת המבט החוקתית: ד"ר מיכל קרמר בר־פנחס התעמקה בשיטת המשפט הגרמנית; עו"ד מישל נגר בדקה את שיטת המשפט הקנדית; ועו"ד רועי ששון חקר את שיטת המשפט הדרום אפריקאית. מחקרים אלו נערכו בעיקרם בשנים 2013-2012 . חשבנו שיש ערך מוסף להצגה מלאה ומסודרת של המצב בשיטה משפטית אחרת, שלא כמו הפניות משוות ספורדיות לשיטות משפט אחרות במסגרת דיון בסוגיות שונות במשפט הישראלי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: נעם סולברג
תיאור: חופש הביטוי נועד להפרות את המחשבה, לכוון את המעשה, לחתור אל האמת. בד בבד נדרשת שמירה על שמו הטוב של האדם, שכן פגיעתה של לשון הרע קשה עד מאוד, מרה כלענה. כיצד משלבים בין ערכי היסוד הללו ואיך מאזנים בין חופש הביטוי לבין השמירה על השם הטוב?
*האם הטחת עלבון גס בשופטי בית המשפט העליון יכולה להוות עילה לקובלנה פלילית?
*האם מי שמכנה את זולתו "אנטי ציוני" מוציא בכך את דיבתו רעה?
*האם היתה הצדקה לכך שראש עיריית ירושלים יכריז על עיתונאי כי נהג בשכרות והרג אדם?
*האם אשת ראש הממשלה צריכה להבליג על פרסומי רכילות הגורסים שבזמן שבעלה הרצה, היא נהנתה ממסאז'ים ופינוקים?
*האם איש תנועת "כהנא חי", שהביע שמחה על רצח ראש הממשלה יצחק רבין, רשאי לתבוע בטענה שדבריו הוצאו מהקשרם?

על פי רוב הציבור ניזון מכותרת, משמועה, מ"שורה תחתונה" של דיווח על תוצאות משפט: מי ניצח ומי הפסיד. הציבור אינו נחשף לפסקי הדין עצמם, למסכת העובדות, לשיקולים ולניתוח המשפטי. ספר זה פותח צוהר לאנשים מכל שדרות הציבור לעולם [ולאולם] המשפט. פסקי הדין שבו נוגעים באנשים: פוליטיקאים, נהגים, עיתונאים, רבנים, פרופסורים; במושאי תחקירים, ברודפי פרסום, ברדופי פרסום ועוד. הקוראים מוזמנים לצעוד עקב בצד אגודל יחד עם מפרסמי לשון הרע, עם נפגעי הפרסומים, עם עורכי הדין ועם בית המשפט; להתחבט אם יש בפרסום מסוים משום לשון הרע, אם הפרסום מוצדק, אמיתי או כוזב, אם יש בו "עניין ציבורי", אם ראוי "לגלגל" את התובע מכל המדרגות, אם מדובר בהבעת דעה, אם ראוי להתנצל, או לפצות - התלבטויות שהן חלק בלתי-נפרד ממשפטי לשון הרע בחברה שחרתה על דגלה ערכי יסוד של דמוקרטיה ויהדות.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: עמיחי כהן, סטיוארט כהן
תיאור: פתגם רומי עתיק קובע כי "בעת מלחמה המשפט מחריש", אולם ניסיון החיים במדינת ישראל עומד בסתירה לפתגם זה. הביטחון הלאומי עבר בישראל תהליך מואץ של "משפטיזציה", שהפך את בית המשפט העליון לבורר בסוגיות רבות הקשורות לביטחון לאומי, החורגות מתפקידו המסורתי כמגן זכויות הפרט. זאת החל מהסדרת גיוסם של חלקי אוכלוסייה שונים לשירות צבאי, עבור התאמתו של מועמד זה או אחר לתפקיד הרמטכ"ל וכלה בקביעת המותר והאסור בנושאים מבצעיים, ובפרט ביחס למאבקה של ישראל נגד הטרור. איך נוצר המצב הזה ומהן השלכותיו על תפקודה של מערכת הביטחון ועל היחסים בין הרשות השופטת בישראל לבין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת? הספר יורים ושופטים מספק תשובות לשאלות הללו. באמצעות ניתוח המשלב ראייה משפטית עם פרספקטיבה היסטורית ופוליטית הוא מראה כי העלייה בהשפעת בית המשפט העליון על הביטחון הלאומי נובעת מהירידה בכוחן של הממשלה והכנסת בתחום זה ומהצורך למלא את החלל החוקתי שנוצר. התוצאה היא אותה משפטיזציה של הביטחון הלאומי, המפרה את האיזון הדרוש במשטר דמוקרטי בין רשויות השלטון, פוגעת באוטונומיה של הצבא ובטווח הארוך עלולה דווקא להזיק למעמדו של בית המשפט. בחלקו האחרון של הספר מציעים המחברים כמה דרכים לתקן מצב בעייתי זה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: שבתאי רוזן
תיאור: הספר 'בנבכי המשפט הבינלאומי' מבוסס על הרצאות שנשא שבתאי רוזן בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, באקדמיה למשפט בינלאומי בהאג. מאז עדכן המחבר והרחיב את הטקסט. היריעה מקיפה את המשפט הבינלאומי מכל צדדיו, והמחבר מתמודד גם עם סוגיות שעד כה לא יוחד להן עיון דומה (בעיקר בכל הנוגע לשימוש בכוח ולזכויות האדם, ולתחום של המשפט הבינלאומי הימי). כן הוסיף רוזן פרק חדש על השפעת היהדות על התפתחותו של המשפט הבינלאומי. ד"ר שבתאי רוזן (2010-1917) עלה ארצה מבריטניה והתמנה ליועץ המשפטי הראשון של משרד החוץ בירושלים. שמונה עשרה שנות שירותו במשרה זו היו שנות התהוות והתגבשות, שבהן השתתף במשא-ומתן על שביתת-הנשק ברודוס, נשלח לארגנטינה ליישב את הסכסוך שנוצר עקב חטיפת אייכמן למשפט בישראל, וייצג את ישראל באו"ם ובכמה ועידות בינלאומיות. בשנים האלה ולאחריהן (בזמן שהיה, בין היתר, שגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נווה) קנה לו ניסיון רב, והוא נחשב לאוצר בלום של ידע על המשפט הבינלאומי כפי שהתפתח בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. בייחוד יצאו לו בכל רחבי העולם מוניטין של מומחה השולט ברזי פעילותו של בית-הדין הבינלאומי בהאג, וכן זכה להכרה ולהוקרה על בקיאותו הרבה בדיני הים ובדיני אמנות בינלאומיות. פרסומיו רבים ופרסומו רב. שמו של שבתאי (כמו שנקרא בפי כול) הלך, ועודנו הולך לפניו. את הספר מייחדת רוח העלומים הנושבת בו. המחבר, שכתב אותו בשנות השמונים לחייו, לא רק שאינו דבק במוסכמות אלא שהוא מציג גישה חדשנית ומקורית כלפי נושאים רגישים רבים.
מוסד ביאליק
מאת: חגית לרנאו
תיאור: מהי קרימינולוגיה וכיצד הפכה למדע חברתי? מהי עבריינות ומה הן הסיבות להיווצרותה? מהן התפיסות המרכזיות המכוונות את הניסיונות החברתיים להתמודד עם עבריינות? מדוע כליאת עבריינים הפכה לשנויה במחלוקת וכיצד ניתן לפתח כלים וספים לשם הרתעה, אכיפה, ענישה ושיקום? ספר זה מבקש לחשוף בפני קהל הקוראים הישראלי את היסודות התיאורטיים והתרבותיים של הדיון הציבורי והפוליטי אודות עבריינות ואכיפת חוק, באמצעות הצגת העושר התיאורטי והמחקרי הקיים בתחום זה. פרקי הספר מבליטים את הקשרים בין תחום התיאוריות והידע המחקרי לבין תחום המדיניות, המתמקד ביחס החברה לעבריינות ולסטייה חברתית ובאמצעים החברתיים שפותחו, בתקופות שונות ובמקומות שונים, כדי להתמודד עמן. השילוב בין תיאוריה ומדיניות מעניק לעיסוק בהיסטוריה ובתפיסות אקדמיות אופי מעשי, הנוגע ישירות לבעיות יומיומיות המטרידות את רובנו. כך הופך המסע ההיסטורי והתיאורטי להזדמנות להכיר כלים עכשוויים להתמודדות חברתית עם תופעות של עבריינות ופשיעה. הספר גם מעגן את התיאוריות השונות במציאות הישראלית, תוך התייחסות לתוכניות אכיפת חוק המופעלות בארץ. הספר עבריינות ואכיפת חוק מיועד לכל מי שחפץ בידע אודות תחום הקרימינולוגיה, לאנשי מקצוע האמונים על אכיפת החוק ובמיוחד לאלה המתעתדים לעסוק בתפקידים מגוונים בתחום השיטור, במערכת המשפט ובמסגרות התיקון.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: חנוך דגן, בנימין פורת
תיאור: המהפכה שחוללה התורה במזרח הקדום מצאה את ביטויה, בין השאר, בשדה הצדק החברתי, בהציבה אתגר של דאגה כלל-חברתית לעתידם של העני והגר, היתום והאלמנה. ממנה פינה וממנה יתד לספרות ההלכתית העשירה שבאה בעקבותיה, הדנה בפנים הרבים של השאלות הכלכליות חברתיות. האסופה מבקשי צדק מוקדשת לעיון ביסודות התאוריה (או התאוריות) הכלכלית-חברתית ובסוגיות ההלכתיות הנגזרות ממנה כגון זכויות חברתיות, דיני קניין ומשפט מסחרי. המאמרים הנכללים באסופה — שנכתבו בידי רבנים, הוגים וחוקרים, משפטנים ופילוסופים, היסטוריונים, כלכלנים ופסיכולוגים — מציגים את העמדות החברתיות-כלכליות החבויות במקורות ההלכה במלוא מורכבותן ובשלל צבעיהן. האסופה מאפשרת לנו להאזין לקולם הייחודי של המקורות, שאינו כבול מראש לשבלונות מוכרות אלא אדרבה — מאתגר אותן בצורות חשיבה מקוריות. לאור הגדרתה של ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית" טוב תעשה החברה הישראלית אם תנסח שורה של חזונות לחברת מופת שיירקמו משזירה של חוטים יהודיים ומודרניים. אחד מחזונות אלו, אולי החשוב שבהם, יכול שיהיה סרטוט דמותה של חברת מופת ישראלית המגשימה חזון יהודי של צדק חברתי. חזון זה עשוי להיות אבן שואבת שתהפוך את הקיום הישראלי מגזרת גורל לחיים של ייעוד. פיתוח תאוריה (או תאוריות) של צדק חברתי השאובה מן המקורות היהודיים חשוב לא רק לשם הבנה טובה יותר של העבר היהודי, אלא גם לשם כינונו השלם יותר של העתיד הישראלי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: בנימין לאו, נועה לאו
תיאור: הטבילה במקווה היא שיאו וסיומו של תהליך הטהרה שעוברת אישה לאחר נידתה. להיטהרות שלושה רבדים — פיזיולוגי, גופני ונפשי. הרובד הפיזי הוא הפסקת הדימום, והוא אינו תלוי באישה; הרובד הגופני מתבטא בבדיקות הפנימיות שהאישה עושה, שמטרתן לוודא את מצבה (בהפסק הטהרה ובזמן שבעת הימים הנקיים), ברחיצת הגוף וניקויו מכל חציצה לפני הטבילה, ובטבילה במקווה שמשלימה את התהליך; והרובד הנפשי התלוי כולו בהתכוונות האישה ובעבודתה הפנימית. באפשרותה להעניק לתהליך הגופני גם ממד רוחני של התנקות מכעסים, ממחשבות רעות, ממתחים ומעצבנות. כל תהליך הטהרה מתחילתו ועד סופו נתון לאחריותה הבלעדית של האישה, וההלכה סומכת עליה שהיא עושה אותו כראוי. את מילות התורה על ספירת הנקיים — "וספרה לה" — דורשים חז"ל: "לעצמה — מכאן שעד אחד נאמן באיסורין". כלומר, האישה מופקדת על תהליך הטהרה שלה ויש לה נאמנות שהיא עושה אותו כראוי, ואין שום צורך לבדוק אחריה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
הצג עוד תוצאות