נמצאו 25 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דב שוורץ
תיאור: היצירתיות האסתטית היא ביטוי חשוב של הרוח האנושית, והמגע בינה לבין הדתיות והלאומיות מרתק ומרשים כאחד. חיבור זה עוסק במגמות אסתטיות בהגות הציונית הדתית. הוא נע בצירים אחדים. ציר אחד הוא תמטי: החיבור מציג תנודה מניתוח תפיסות פילוסופיות לניתוח יצירות ספרותיות שנכתבו בידי סופרי התנועה. ציר שני הוא כרונולוגי: החיבור פותח בתפיסות ציוניות דתיות שהתנסחו בתקופת הכינון של התנועה וממשיך בניתוח היצירתיות האסתטית בשנים האחרונות. ציר שלישי הוא דיסציפלינרי: החיבור נע מהפילוסופי לחברתי, ומשקף את הלך הרוח האסתטי בציונות הדתית לאורך שנות קיומה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שולמית קיציס
תיאור: הספר דמות דיוקנו הוא סיכומו של מחקר מרתק המתאר את מערכת היחסים בין רבנים בציונות הדתית לבניהם ובנותיהם. מערכת יחסים מורכבת זו מסופרת מבעד לעיניו של דור הילדים. עשרות ראיונות עומק עם ילדיהם של רבנים בכירים בציונות הדתית מהווים את הבסיס לדמות דיוקנו. קולותיהם של נשים וגברים אלו, המתארים באופן חשוף את חוויותיהם, מקבלים בעבודתה של המחברת פרשנות מעמיקה ורבת-פנים. מערכת יחסיהם של בני הרבנים עם אבותיהם נדונה בספר מתוך פרספקטיבה של חיי היומיום, והיא נוגעת בשאלת היחס אל גופו של האב הרב, הגיאוגרפיה של הבית, מקצבים של נוכחות האב והיעדרו, ומשמעות חדירתם המתמדת של זרים הפולשים אל ביתו הציבורי של הרב. הספר מתאר את תשוקתם של הבנים והבנות לקשר עם האב, למרות הקושי הכרוך בכך, ואת השימוש שהם עושים בדרכים שונות כדי למצוא פרצות ולהגיע אל האב. כמו כן, ספר זה עוסק בשאלת המרידה של בני הרבנים באבותיהם אל מול הרצון להמשכה. בניגוד למה שניתן היה לחשוב, הספר מתאר את מאמציהם של הילדים להמשיך את מסורת האב כמאפיין מובהק של בני רבנים. מאמץ זה נעשה באמצעים מגוונים, והוא מופיע כתשוקות סמויות וגלויות בחיי הבנים. כל אלה מתוארים בספר על רקע התהליכים ההיסטוריים שעברו על הציונות הדתית – מראשית שנות המדינה ועד השנים האחרונות.
רסלינג
מאת: ארי אנגלברג
תיאור: במודרנה המאוחרת נוצרה מציאות חדשה בחברות מערביות: צעירים אינם ממהרים להינשא ומעדיפים ליהנות מהחופש בטרם יתמסדו, ובמקביל הציפיות לגבי זוגיות ונישואים השתנו. שינויים אלה קשורים לתהליכי אינדיבידואליזציה ועלייה בחשיבות הפרט. בעשורים האחרונים תופעה זו הגיעה גם לציבור הציוני־דתי בישראל ונוצרו ריכוזים אורבניים של רווקות ורווקים דתיים , 'ביצות הרווקים'. בציונות הדתית נתפסה תופעה זו כבעיה, ובמשך השנים מיזמים מגוונים ניסו 'לייבש את הביצות'. הספר מתאר את המפגש בין הציונות הדתית לתופעה גלובלית זו כפי שהוא משתקף בנרטיבים של רווקים ורווקות דתיים. השאלות העומדות במוקד הספר הן: מה מייחד את תהליך החיזור בציבור הציוני־דתי ומה ניתן ללמוד ממנו על הציפיות לגבי זוגיות? כיצד מתמודדים הרווקות והרווקים עם המתח בין הנרטיב המערבי־ליברלי הגורס שיש לנצל את שנות הרווקות לצבירת חוויות, לבין ההשקפה הדתית המעודדת הקמת משפחה בגיל צעיר? מה הם האתגרים הנצבים בפני רווקות ורווקים בדת שהיא משפחתית וקהילתית? ומה עמדתם של רבנים ומחנכים ביחס לסוגיות אלה? הספר עוקב אחר סיפורם המרתק של מי שמצויים בחזית המפגש בין האורתודוקסיה למודרנה המאוחרת וחוצבים לעצמם מסלול חיים חדש, שדורות קודמים של יהודים שומרי תורה ומצוות לא הכירו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דב שוורץ, אשר כהן
תיאור: ספר זה עוסק בהתמודדותה של הציונות הדתית עם הקמת המדינה ושנותיה הראשונות במישורים התיאולוגי והמעשי. הספר בוחן מצד אחד את תודעת הנס והפריצה התאולוגית שבהקמת המדינה, ומצד שני את התגובות של הציונות הדתית לנוכח הסוגיות שהעסיקו את חיי היום יום. הספר מתאר כיצד התערבלו רגשות חגיגיים של השגחה, גאולה וצדקת הדרך, עם רגשות של תסכול, רדיפה וחרדה לנוכח מעמדה של הציונות הדתית כמיעוט בפוליטיקה, בחינוך ובחברה אל מול התעצמות של דומיננטיות חילונית. בניתוח רב תחומי הספר עומד בניתוח רב תחומי על יסודות התודעה הציונית הדתית ודפוסי פעילותה בשנים מאתגרות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יאיר שלג
תיאור: אחד הכוחות המשמעותיים שעיצבו את ההיסטוריה של המגזר הדתי–לאומי הוא הרצון לפרוץ את מקומו השולי בעשורים הראשונים של המפעל הציוני ולהגיע למעמד מרכזי, ואולי אף דומיננטי, בהנהגת החברה הישראלית. מאז מלחמת יום הכיפורים ומפעל ההתיישבות שמעבר לקו הירוק שבא בעקבותיה הציונות הדתית מתקדמת בהתמדה להשגת היעד הזה. היא בולטת כיום לא רק בשדות ההתיישבות והביטחון, אלא גם בשדות המשפט והתקשורת, שירות המדינה והמגזר העסקי. אנשיה רואים בעצמם "אליטה חדשה" שזכתה להחליף את "האליטה הישנה", זו של תנועת העבודה והמגזר האשכנזי החילוני. התהליך הזה מעורר כמובן מגוון שאלות: מה טיבו המדויק של היעד הדתי–לאומי האם הגמוניה בלעדית או שותפות בהנהגה עם תנועות אחרות? האם אפשר לקבוע שהציונות הדתית הצליחה להשיג את יעד ההנהגה או שמא היא עדיין גורם משני בחברה הישראלית, גם אם חשוב יותר מבעבר? מהם המחירים ששילמה הציונות הדתית על התהליך – מבית (חיקוי האליטה החילונית וחילון) ומחוץ (הגברת העוינות כלפיה)? והעיקר: האם היו לתהליך הזה מחירים כבדים מבחינת החברה הישראלית והנורמות הליברליות–חילוניות שלה? קובץ המאמרים שלפנינו בנוי משלושה שערים: הראשון בוחן השפעות שונות על עולמה ודרכה של הציונות הדתית - למן אירועים נקודתיים כמו רצח רבין וההתנתקות ועד לתהליכים כמו הפוסט–מודרניזם והניו–אייג' החסידי; השער השני עוסק בתחומים שהציונות הדתית כבר בולטת בהם: הצבא, הגרעינים התורניים, התקשורת, מערכת החינוך, הפמיניזם הדתי והתרבות הישראלית הכללית; השער השלישי מביא 14 מסות קצרות שעיקר עניינן מקומו הרצוי והמצוי של המגזר הציוני–דתי בחברה הישראלית הכללית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דב שוורץ
תיאור: התודעה הציונית הדתית התרקמה במשך עשרות שנים. על אף הריבוד והרבגוניות של זרמיה העמידה התנועה קווי יסוד שהבהירו את תגובותיה והתבטאויותיה. קווי היסוד החזיקו מעמד עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים, ויצרו דפוסים ותבניות טיפוסיים לציונות הדתית. משלהי שנות השמונים נסדקו קווי היסוד, ונפרצו מסגרות התודעה. בספר הזה נבחן מבנה התודעה הציונית הדתית על פי סוגיות שונות, כמו יחסה לטקסט, למנהיגות, לחינוך ולתרבות. נידונים בו זרמים כגון "המזרחי", "הפועל המזרחי", "בני עקיבא" והקיבוץ הדתי, והוגים כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, הרב יצחק ניסנבוים, הרב משה אביגדור עמיאל, שלמה זלמן שרגאי ומשה אונא. כמו כן מתוארת כאן פריצת המסגרות התודעתיות משלהי שנות השמונים של המאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: אליעזר דון-יחיא
תיאור: האם הקצינה הציונות הדתית את עמדותיה הפוליטיות בעשרות השנים האחרונות? מה היו בעבר עמדותיה העקרוניות בנוגע למאבק על ארץ ישראל ועל גבולותיה, זכויות מיעוטים, שימוש בכוח ומוסר לחימה? במחקר זה, המבוסס על מגוון מקורות מרשים, בוחן אליעזר דון-יחיא את הגישות שרווחו בתנועת הציונות הדתית בסוגיות אלו ומתמקד במנהיגותו של חיים משה שפירא, שהתווה את דרכה של תנועה זו במשך שנים רבות אך דמותו נדחקה, שלא בצדק, לשולי המחקר ההיסטורי והפוליטי. שפירא בלט בתפיסת עולמו המתונה ובמאמציו למנוע מלחמות ושפיכות דמים. הוא ראה את עצמו כתלמידו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה מוכן להרחיק לכת בוויתורים למען השלום ולצורך הבטחת הקיום הלאומי. בפולמוס על תכנית החלוקה סבר שפירא שיש להשלים עם ויתור על חלקים מארץ ישראל כדי להקים את המדינה היהודית, להבדיל מרוב מנהיגי תנועתו, ששללו כל פשרה במאבק על שלמות הארץ. לאחר הקמת המדינה בלט בהתנגדותו לקו הביטחוני האקטיביסטי שהנהיגו דוד בן-גוריון ומשה דיין. שפירא מילא תפקיד מרכזי בכמה מההכרעות החשובות בתולדות המדינה, ובמרכזן – הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית לפני מלחמת ששת הימים. גם בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עלה בידו לעצב את מדיניותה של הציונות הדתית ברוחו, למרות התנגדות נמרצת מצד חוגים רחבים בתנועתו. גם מחוצה לה הצליח שפירא לכבוש עמדת השפעה באמצעות בריתות שכרת עם גורמים מתונים במפא"י. בין שלום לשלמות הארץ מפריך את ההנחות שקנו להן אחיזה בהיסטוריוגרפיה כאילו נגררה הציונות הדתית אחרי מפא"י בנושאים מדיניים וביטחוניים וכאילו מעורבותה הפעילה בתחום זה החלה רק בעקבות מלחמת ששת הימים. דון-יחיא מוכיח שבהנהגת שפירא נקטה תנועה זו עמדה עצמאית ששילבה בין עקרונות דתיים ומוסריים לפרגמטיזם מדיני ושיקפה את ההכרה במגבלות הכוח ואת הצורך להתחשב בעמדותיהם של גורמים בעלי השפעה בזירה הבין-לאומית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אסף ידידיה
תיאור: זאב יעבץ (1847—1924) היה מאנשי הרוח הבולטים של העלייה הראשונה ושל הפלג הדתי בתנועת חיבת ציון והציונות הדתית. הוא היה מן הראשונים בדורו שבאו לכלל הכרה שהתקופה היא תקופת מעבר מאורח חיים אחד בגולה לאורח חיים אחר במולדת, והיא טומנת בחוּבה בעיות מורכבות בצד הזדמנויות נדירות. יעבץ שאף להתאים את האורתודוקסיה למציאות ההולכת ומתחדשת בארץ ישראל, בין השאר על ידי מיזוגה עם הלאומיות היהודית המתעוררת. למעשה עסק ברוב ענפי התרבות העברית של זמנו: היסטוריה, ספרות, הגות, חקר ופרשנות המקרא, בלשנות, פובליציסטיקה, ואף בפוליטיקה לא נמנע מלשלוח את ידו - הכול מתוך הבנה שהעם החוזר למולדתו זקוק לתרבות לאומית רחבה ועמוקה ואינו יכול להסתפק עוד בד' אמות של הלכה. הביוגרפיה המקיפה שלפנינו מבוססת, בין השאר, על חומר ארכיוני רב ועשיר, שרובו עדיין לא ראה אור. שני צירים לה: הציר ההיסטורי, הסוקר את תולדות חייו של זאב יעבץ דרך התחנות שבהן עבר - ורשה, יהוד וזיכרון יעקב, ירושלים, וילנה, ברלין, אנטוורפן ולונדון - מתוך חשיפת פרשות עלומות בחייו, שלא נודעו עד כה, והבאת ההקשר ההיסטורי שלהן; והציר המחשבתי, המנתח את פועלו הספרותי וההגותי של יעבץ על רקע רעיונות התקופה, מקורות יניקתו הרעיוניים והשיטות המחשבתיות שעמן התדיין ועליהן הגיב.
מוסד ביאליק
מאת: תמר הרמן
תיאור: בשנים האחרונות חל שינוי במעמדו של המחנה הדתי-לאומי בציבוריות הישראלית: חלקו הדמוגרפי בכלל האוכלוסייה עולה (בעיקר שכבות הגיל הצעירות), ובולטותו בשיח הציבורי והפוליטי מתעצמת. לשינוי תורמות גם התמורות המתרחשות בציבור החילוני, בעיקר התחזקות הרצון להתחבר לשורשים היהודיים והשחיקה בחילוניות האידאולוגית. תהליכים אלו פותחים אפשרויות חדשות לשיתופי פעולה חוצי מגזרים. ואולם בד בבד עם השינויים והאפשרויות החדשות, רבים בציבור הישראלי בכללותו ובתוך המחנה הדתי-לאומי עצמו חשים כי הקרקע מתחת לרגליהם אינה יציבה עוד וכי, לטוב או לרע, החברה הישראלית נכנסת לשלב חדש בתולדותיה. ראשית, כבר לא ברור לגמרי מה היקפו של המחנה הדתי-לאומי, שכן ממצאינו מרמזים כי הוא חורג במידה ניכרת מהקבוצה המזהה את עצמה בסקרים כ"דתית". שנית, לא ידוע מה תהיינה ההשלכות על תפקודה הדמוקרטי של המדינה של העובדה שמחנה זה מתאפיין בנטייה חזקה ימינה בסוגיות המדיניות-ביטחונית, באמון מוגבל במוסדות הדמוקרטיה, בנכונות נמוכה לפשרות ולהתגמשות בתחום הדתי ובשימת דגש חזק על הפן הלאומי-יהודי. שלישית, סימן שאלה גדול תלוי מעל הניסיון לצפות את עתידו של המחנה – האם הפיצול לקבוצות מִשנה אחדות, שיש ביניהן חילוקי דעות בנושאים מרכזיים, והסתפחות גורמים שבעבר לא היו שייכים לו יאפשרו לו בעתיד לשמור על לכידותו או שמא הוא עומד דווקא לפני "מפץ גדול". דוח המחקר שלפנינו מפשפש בקרביה של המציאות החדשה, ובאופן ספציפי יותר – עושה זוּם-אין על המחנה הדתי-לאומי הישראלי. בין השאר הוא שואל: האם המחנה הדתי-לאומי הישראלי הוא קטגוריה סוציולוגית מובחנת, בעלת מאפיינים ברורים ועמדות מובהקות; מהי מידת ההומוגניות הרעיונית והעמדתית של מחנה זה; אם הוא הטרוגני - מהן קבוצות המשנה שלו ומה משקלן היחסי ומאפייניהן הייחודיים; ומה שכיחותן, התפלגותן ועוצמותיהן היחסיות של תפיסות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות במחנה זה בנוגע לנושאי ליבה בשיח החברתי-פוליטי בישראל?
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דרור גרינבלום
תיאור: הספר מגבורת הרוח לקידוש הכוח: כוח וגבורה בציונות הדתית בין תש"ח לתשכ"ז בוחן היכן מצויים השורשים של תפיסת עולם זו ומתי ניתן היה להבחין בהם לראשונה, והוא מצביע על כך שמגמות אלו התפתחו והוטמעו במחשבה הציונית דתית כבר במהלך שני העשורים הראשונים לקיום המדינה. הספר מציג שתי מגמות שהתרוצצו במחשבה הציבורית הציונית־דתית בין תש"ח לתשכ"ז ביחס לשימוש בכוח: המגמה הגאולית־אוניברסלית שהסתייגה מן הכוח ומולה זו המשיחית־אקטיביסטית, שהתייחסה בהערצה לכוח. ככל שחלפו השנים תפסה המגמה המשיחית-אקטיביסטית מקום מרכזי בשיח הדתי־לאומי בעוד העמדה המתונה נעלמה ממנו בהדרגה. קידוש הכוח החליף את גבורת הרוח, שהיא סימן היכר מובהק של היהדות. הספר מנפץ את המיתוס הרווח במחקר ובציבור כי עד מלחמת ששת הימים הייתה הציונות הדתית מתונה והסתייגה מהשימוש בכוח וכי המהפך בעמדותיה חל רק לאחר תשכ"ז וביתר שאת לאחר מלחמת יום הכיפורים. מפרקי הספר, המתבסס על מקורות שלא נחקרו עד היום, עולה כי שרשי העמדות הקיצוניות ביחס לשימוש בכוח וההתנגדות ההולכת וגוברת לערכי מוסר המלחמה האוניברסאליים נמצאים בתהליכים ומגמות שניכרו בציונות הדתית כבר במלחמת השחרור והתפתחו בתקופה שבין תש"ח לתשכ"ז.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: ישי ארנון
תיאור: ההיסטוריוגרפיה של התנועה הציונית הדתית רחוקה ממיצויה המלא. הספר ציונות דתית בארצות מבוא השמש, פרי מחקרו המקיף והמעמיק של חוקר הציונות הדתית ישי ארנון, חושף לראשונה את קורות התנועה הציונית הדתית המאורגנת בארצות צפון אפריקה: תוניסיה, לוב, מרוקו ואלג'יריה. ראשיתה של התנועה הציונית הדתית בארצות אלה התרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943 ,בה החלו מגעים בין חוגים דתיים וציוניים בצפון אפריקה לבין התנועה הציונית הדתית בארץ ישראל. אלה הצמיחו מגמות ציוניות דתיות מגוונות, שהתלכדו לתנועה ציונית דתית צפון אפריקאית. תנועה זו התקיימה בשלב האחרון של הקולוניאליזם, שהסתיים בעצמאות לוב בשנת 1952 ,מרוקו ותוניסיה בשנת 1956 ואלג'יריה בשנת 1962 .בתקופת השנים 1948-1956 עלו יהודים רבים מצפון אפריקה לישראל וחלקם נקלטו במגזרי התנועה הציונית הדתית בארץ. שנת 1956 נמצאה אפוא כנקודת ציון מתאימה לסיומו של הספר. עיקרו של הספר בשלושה עניינים הכרוכים זה בזה. האחד, ניסיונותיו ומאמציו של ציבור יהודי צפון אפריקאי לגאולה עצמית ולהשתלבות בבניין הארץ, באמצעות התחברות אל המהפכה הציונית דתית ובפרט אל האתוס החלוצי של 'תורה ועבודה'. השני, פעילותם ומאבקיהם של מנהיגים בצפון אפריקה לשמירה על זהותו הדתית והציונית של הציבור המקומי במהלך עקירתו מארץ הולדתו ושתילתו במולדתו, ביישוב ובמדינת ישראל. בשניהם נטלה התנועה הציונית הדתית בארץ ישראל חלק פעיל, מתוך הגשמת חזון קיבוץ הגלויות ושאיפתה לבצר את התיישבותה ממניעים ציוניים דתיים ופוליטיים. נושא זה, השלישי בספר, נידון בו בהרחבה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יניב מגל
תיאור: יהושע בן נון, דוד המלך, יואב בן צרויה, המכבים, הקנאים, שמעון בר כוכבא. ההיסטוריה היהודית משופעת בסיפורים על לוחמים ומפקדים יהודים שנלחמו, ניצחו ולעתים גם הובסו ונפלו בקרב – הכול בשמו של האל ובשמו של עם ישראל. במונחים של תקופתם הם היו כולם לוחמים דתיים. במשך 1,800 שנה, מאז כישלון מרד בר כוכבא, הצירוף "לוחם דתי" לא היה רלוונטי. רק המאבק לעצמאות, עידן המחתרות והקמת צה"ל זימנו יהודים דתיים לשדה הקרב במסגרת צבא יהודי; ולוחמים דתיים, בעיקר מקרב הציונות הדתית, הפכו שוב למציאות. בשלושת העשורים האחרונים אף החלו הכיפות הסרוגות לפרוץ אל שדרות הפיקוד ואל יחידות העילית של צה"ל, ובהמשך להוביל כמה מהן. סרוגים בקנה מביא את סיפורה של תופעה מעניינת זו, סוקר את עולמן של ישיבות ההסדר, המכינות הקדם-צבאיות והמדרשות, מתאר את היקפה האמיתי של השפעת הרבנים על חיילים דתיים ודן, בין היתר, בפולמוס בדבר שילובן של חיילות בצבא. זהו ספר חשוב ואקטואלי, המציג לקוראים את הפנים ואת השמות של כמה ממייצגיו הבולטים של דור הכיפות הסרוגות בצה"ל, אנשים שאחראים במידה רבה לשינוי פניו של הצבא בדור הבא.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: מיכאל בן אדמון
תיאור: הספר מציג את הגותו של משה אונא (1989-1902), מראשי הקיבוץ הדתי, הוגה דעות חלוץ ואיש עשייה, ומציע לעיין בתפיסותיו המקוריות על הציונות הדתית ועל הקיבוץ הדתי. בכתביו, אונא עומד על המשמעויות הדתיות, החברתיות והתרבותיות של מעשה המרד של הציונות הדתית ומתאר את הקיבוץ הדתי כיצירה הסגולית שלה: בין כתליו נפגשים ומתגוששים הסוציאליזם, השוויון, ההלכה והדמוקרטיה, ומעצבים חברה יהודית חדשה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עופר חן
תיאור: מקובל לראות את לידתה של האורתודוקסיה המודרנית בהגותם של ש"ר הירש ומקביליו, עזריאל הילדסהיימר וזכריה ופרנקל, ואת התפתחותה בארה"ב, בעיקר בהגותו של י"ד סולובייצ'יק. במחקר רחב יריעה המתפרסם בספרו המשכיות ומפנה - מגרמניה לא"י: האורתודוקסיה המודרנית לנוכח האתגר הציוני מצביע ד"ר עופר חן על התפתחות משנתה של הניאו־אורתודוקסיה גם במדינת־ישראל בשנותיה המעצבות. עלייתם של תלמידיה מגרמניה במרוצת שנות השלושים, ביניהם ישעיהו ליבוביץ, יצחק בער, ברוך קורצוויל, פנחס רוזנבליט, משה אונא ועוד רבים אחרים, ומפגשם עם המציאות הארץ־ישראלית הובילה, גם אם באופן בלתי תלוי זה בזה, לגיבושה של משנה דתית ייחודית שיסודותיה ברעיונות הניאו־אורתודוקסיה בגרמניה ופיתוחה במדינת ישראל. המוטיבציה הציונית של תלמידי הניאו־אורתודוקסיה נבעה, בראש ובראשונה, מן הכמיהה לרנסנס הלכתי ולהפיכת ההלכה לגורם המרכזי בקביעת זהותה התרבותית, הלאומית והמשפטית של החברה והמדינה. אידיאולוגיה זו עמדה בניגוד קוטבי למשנתה של תנועת העבודה, שחתרה לעיצובו של 'יהודי חדש', או לחילופין לתפיסתו של חוג הראי"ה הקבלי והמשיחי. מתוך כך התעצבה הגותם של חניכי הניאו־אורתודוקסיה לא רק מתוך פולמוס נוקב שניהלו בסוגיות שונות של הזהות הלאומית מול זרמי המחשבה הללו, אלא בעיקר מתוך שהציעו אלטרנטיבה הלכתית־מודרנית לתפיסת הזהות החילונית שהלכה ועיצבה את החברה והמדינה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ
תיאור: קולות רבים מתריעים מפני הסכנה הפוטנציאלית שבציבור הציוני־דתי על רקע המחויבות האידאולוגית הגבוהה שלו לחזון ארץ ישראל השלמה. יש המתריעים אף מפני מלחמת אחים או פרצי אלימות קיצוניים שהציונות הדתית אוצרת בחובה, לטעמם. ואולם במרבית המקרים מדובר באיומי סרק והרוב המכריע של בני ובנות המגזר נותרים נאמנים למדינה ולמוסדותיה, מקפידים על ציות לחוק וחיים כאזרחים נורמטיביים. כיצד, אם כן, מתקיימות זו בצד זו שתי תודעות שונות כל כך כלפי הציבור הזה?
ספר זה מנסה לגעת בשורשיה של התופעה. הוא מציג תמונה פנורמית של המתחים שבין המחויבות למפעל ההתיישבות לבין הנאמנות למוסדות המדינה והציות לחוקיה. במרכזו עומד ניתוח האמביוולנטיות שמאפיין חוגים נרחבים בציונות הדתית כלפי המאבקים על יישוב חלקי ארץ ישראל השלמה. מתברר שאף שאירעו התנגשויות עם שלטון החוק, בכל זאת במקרים הטעונים יותר בלמה האידאולוגיה הציונית־דתית מגמות אנטי־ חוקיות קשות. עם זאת מגמות פנימיות בציונות הדתית עלולות להוביל, לראשונה, לשחיקה ממשית בשלטון החוק ולהגיע אף עד לסירוב פקודה נרחב. לאור המקום המרכזי של הציונות הדתית בישראל היום יש לסוגיה זו חשיבות ראשונה במעלה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יובל שרלו
תיאור: בחודש אב תשס"ה ( 2005 ) יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות, בעקבות החלטת הממשלה על נסיגה חד-צדדית מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון. עקירת גוש קטיף היתה אחד האירועים הדרמטיים, הכואבים והשנויים ביותר במחלוקת בחברה הישראלית, וכך היא באה לידי ביטוי באמנות, בספרות ובעיתונות. בשנים האחרונות נוספה במה חדשה לשיקוף המציאות, בעיקר בקרב הציבור הציוני-דתי, והיא אתרי השו"ת (שאלות ותשובות) אינטרנט. אתרים אלה מהווים מקור כפול: הם חושפים הן את עמדות הציבור הפונה בשאלותיו אל הרב, והן את עמדות הרב המשיב. ספר זה הוא כינוס של שאלות נבחרות שנשאל הרב יובל שרלו בעקבות תוכנית ההתנתקות ושל התשובות שהשיב עליהן, כפי שפורסמו באתר האינטרנט של "מורשת". הספר מציע כלים נוספים למי שמבקש לפענח את שאירע בהתנתקות ואת השלכותיה וכן את העמדות המגוונות והמורכבות בציבור הציוני-דתי. חשיבות יתרה נודעת לספר זה בשל האפשרות שאין מדובר באירוע היסטורי בלבד, אלא בקידום של תהליכים שונים בעתידה של מדינת ישראל.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: חוה אשכולי וגמן
תיאור: ספר זה המחזיק 322 תעודות מן השנים 1945-1939 שמתפרסמות זו הפעם הראשונה בצירוף הערות ומבואות חושף תמונה מורכבת ומרתקת באשר לאופן התמודדותה של הציונות הדתית עם שני ציוויים: גאולת הארץ מזה והצלת יהודים, שחיו במדינות שתחת שלטון הנאצים, מזה.
מצד אחד פעלה הציונות הדתית במסגרת הציונית בלהט רב לקידום המאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל וליישוב הארץ.
מצד אחר, מתוך דבקות בערך "ערבות יהודית הדדית", היא הקדימה להבין את חשיבות מפעל העזרה החומרית ליהודי הגטאות. מן התעודות עולה ייחודה של התגובה הציונית-הדתית הבא לידי ביטוי בדרכים אחדות: בתהייה תאולוגית שניסתה להסביר את השואה, בין השאר, כ"חבלי משיח"; בשאיפתה להעלות את הרמה התורנית והדתית ביישוב, כדי למלא את מקום מרכזי התורה שחרבו באירופה וכדי להחיש את הגאולה; בקריאתה לאבל, לתפילה ולזעקה מתמידים; ובמאמציה החינוכיים להרחיב את ההזדהות עם הקהילות היהודיות שנספו ולתעל את שאיפת הנקם בנאצים לחיים של בניין.
מבואות מקיפים שהקדימו פרופ' דן מכמן, פרופ' דב שוורץ וד"ר חוה אשכולי וגמן מציגים היבטים היסטוריים ותאולוגיים של הנושא שמוסיף להעסיק את השיח הציבורי והאקדמי בארץ עד היום.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יוסף אחיטוב
תיאור: אוסף מאמריו של יוסקה אחיטוב ז"ל מעלה ביקורת יסודית על חלק מן המגמות המתרחשות בחברה הציונית דתית בעשורים האחרונים.
פרקי הספר מתארים את התפיסות המטאפיזיות והמיסטיות שהתפתחו בחברה הציונית הדתית, מצביעים על הבעייתיוּת שבהן, ומסרטטים במקומן קווים לדמותה של ציונות דתית אחרת – שפוייה, ריאלית ו"בלתי-אשלייתית".
מכון שלום הרטמן
מאת: אליעזר גולדמן
תיאור: הגותו של אליעזר גולדמן אינה מוכרת לציבור כזו של בני דורו, ישעיהו ליבוביץ ודוד הרטמן, אך תשומת הלב לה היא ראויה אינה פחותה.
שלושת ההוגים הללו, כמו גם קשרי הגומלין בין תפיסותיהם, פתחו נתיב משמעותי לדיון ביחסים בין דת ומדינה בישראל ובתפקידה של הזהות היהודית במדינת לאום דמוקרטית ומודרנית. אולם בעוד קולותיהם של הרטמן ושל ליבוביץ מהדהדים כבר שנים רבות בציבוריות הישראלית, זכתה יצירתו של פרופ' גולדמן (1918-2002), איש הקיבוץ הדתי, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ואחד הפילוסופים היהודיים המקוריים והמעמיקים בדורנו, לתהודה מצומצמת בהרבה.
גולדמן, שבדומה לליבוביץ ולהרטמן שלל את התיאולוגיה המשיחית הרואה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה, טען, למשל, כי "החילוניות מהותית למדינה המודרנית בשל היותה מדינת-טריטוריה". המשימה הציונית-דתית הינה, כך סבר, הענקת קדושה למרכיבים החילוניים הללו. קדושה זו, לפי גולדמן, אינה נתון טרנסצנדנטי אלא מעשה אנושי ועיקרה יצירת חברה מתוקנת המבטאת עקרונות הלכתיים מסויימים בעצם היותה מושתתת על יסודות של צדק חברתי.
הספר 'יהדות ללא אשליה', שיצא באחרונה במכון הרטמן בשיתוף עם הוצאת כתר ובעריכת פרופ' דני סטטמן ופרופ' אבי שגיא, מציע לקורא אסופה ממאמריו ומחקריו של גולדמן, והוא המשכו המתבקש של קובץ המאמרים הראשון של גולדמן, שראה אור עוד בחייו.
הספר מאפשר לקורא להיכנס אל המעבדה שבה נולדו רעיונותיו של גולדמן מתוך התמודדות עם חיי המעשה אל מול שאלות החיים בקיבוץ, בחברה הדתית, ובמדינה ההולכת ונבנית. קולו השקט והצלול זורה אור חדש על מגוון שאלות משמעותיות, ועם כולן הוא מתמודד בדרך חדשנית, יסודית ובהירה.
מכון שלום הרטמן
מאת: אלי הולצר
תיאור: אחד השינויים הדרמטיים ביותר בתולדות העם היהודי, בתודעתו הקולקטיבית ובזהותו העצמית מאז ימי מרד בר-כוכבא, הוא העובדה כי במציאות של מדינה יהודית, חלק ניכר ממנו נכון שוב לשאת נשק באופן מאורגן, לעשות שימוש בכוח צבאי וליטול חלק בניהול מלחמות.
מה קורה להשקפה דתית ולאומית, הנושאת בחובה רעיונות של ייעוד דתי-מוסרי לצד זיכרון של עבר לאומי וצבאי מפואר - כאשר היא פוגשת בלאומיות יהודית שפניה אל אקטיביזם מדיני, פוליטי ואולי אף צבאי?
כיצד מתמודדת אידיאולוגיה כאשר היא נושאת בתוכה מחויבות כפולה: הן למציאות החדשה שבה מתהווה תנועה לאומית יהודית-חילונית ושבה לוחם העם היהודי את מלחמותיו והן למקורות הנורמטיביים של היהדות כפי שהיא מפרשת אותם?
הספר שלפנינו בוחן את היחס של האקטיביזם הצבאי הלאומי כפי שהוא עולה מכתביהם של הוגים, רבנים ואנשי ציבור בציונות הדתית, הן במבט היסטורי - מראשית ימי הציונות המדינית ועד אירוע עמונה בשנת 2006; והן מזווית ראייה הרמנויטית - בחינת הפירושים שהעניקו אישים שונים בציונות הדתית ללאומיות היהודית ולאקטיביזם הצבאי הגלום בה.
ד"ר אלי הולצר משמש כמרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן וכעמית מחקר במרכז מנדל לחינוך יהודי באוניברסיטת ברנדייס, ארה"ב.
מאת: שרה שטרסברג-דיין
תיאור: א"ד גורדון (1922-1856) הוא מאבות הציונות העובדת המגשימה והרב קוק (1935-1865) הוא מורה דרך בציונות הדתית, ואולי עקב שוני זה ביניהם לא ניתנה הדעת לקווי השיתוף וקירבת הרוח והמקורות ביניהם, ועל כל פנים טרם נערך מחקר שווה שיטתי בין שתי התורות הללו. מבחינה זו, ולא רק מבחינה זו, יש מקוריות מחדשת בספר שלפנינו. חיבורה היסודי המקיף של ד"ר שטרסברג מציג משנות אנתרופולוגיות פילוסופיות שניצוציתיהן פזורים בכתבי גורדון והרב קוק, והן נבחנות בהקשר הרחב של גישות ל"בעית האדם" במחשבה היהודית במאות היט' והכ', ובפילוסופיה המערבית בעת החדשה. עם זאת נערך כאן גם עיקוב אחר מקורות היניקה וההפרייה שלהם במורשת התרבות היהודית.
נקודת המוצא של המחברת היא כפולה: (א) האדם כיהודי והיהודי שבאדם, כיחיד פרט וכאומה: (ב) האדם בעולם והיהודי כבן למשפחת האדם בכללה. שלושה דורות של חוקרים הקנו לנו ספרות פרשנית ענפה המוקדשת לעולמות הרוח של גורדון ושל הרב קוק. מכמה בחינות יוצר הספר המוגש כאן רובד חדש בהבנת משנותיהם. נפתחים בו אופקים נוספים ומאתגרים להבנתן ולהשתמעויות רוחניות תרבותיות שלהן. שרה סטרסברג דיין למדה פילוסופיה כללית ותורת התיאטרון באוניברסיטה של בואנוס איירס בארגנטינה. ב-1975 עלתה ארצה, וב-1988 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה בחוג למחשבת ישראל של האוניברסיטה העברית. ד"ר שרה סטרסברג-דיין עוסקת במחזאות ומפרי עטה ראו אור בארגנטינה שלושה מחזות בשפה הספרדית. ב-1987 זכתה, בארץ, בפרס אקו"ם על המחזות "בטן הלוויתן" ו"הגחלת" שיצאו לאור ב-1990 בהוצאת רשפים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר אלאור
תיאור: "תמיד לא היה פער ביני לבין הבנים, גדלתי בדיוק כמוהם. בסדר, הם למדו עוד דף גמרא, אבל זה לא שהחבר שלי, למשל, הקדיש את עצמו ללימוד. פתאום אחרי הבגרויות הרגשתי שהוא נעלם לי. מחשבה, פילוסופיה, הרב קוק, מהר"ל, כוזרי ברמה גבוהה, הוא חוזר הביתה עם ידע מפה עד להודעה חדשה, ואני פשוט כלומניקית, וזה פשוט נורא הפריע לי, ואז התחילו לצוץ שאלות. רגע, אין מסגרת שבה אני יכולה ללמוד?"
ספר זה, הנשען על עבודת מחקר אנתרופולוגית, מתאר מקרוב את צמיחתן המהירה של "מסגרות" חדשות שכאלה – מדרשות לנשים דתיות צעירות, המציעות להן ללמוד את מה שנמנע מהן בעבר. סיפורי הלימוד של הנשים ארוגים בתהליכי עיצוב הזהות הלאומית, האזרחית והמיגדרית שלהן, ומפלחים את מישורי חייהן הפרטיים והציבוריים כאחד. התמונה המתקבלת הינה מורכבת, אולם עולה ממנה בבירור, כי באורתודוקסיה הישראלית העכשווית, מתרחשת מהפכה בצומת שבין יחסי הדת, הדעת וסדר המינים.
עם עובד
מאת: אניטה שפירא, שמואל אלמוג, יהודה ריינהרץ
תיאור: הזיקה שבין לאומיות ודת היא בוודאי תופעה אוניוורסלית . מימי 'חיבת ציון ' ועד ימינו מעורר היחס לדת מחלוקות רעיוניות ופוליטיות לרוב . יש הרואים בדת יסוד חיוני של הציונות , ויש הרואים בה רכיב מסורתי הניתן לפרושים מודרניים. לעומתם נמצאים מי שמבקשים להפקיע את הציונות מידיה של הדת , וכנגדם יש ששוללים את הציונות מכל וכל, בסמלה לדידם את היפוכה של היהדות המסורתית .
הספר הוא פרי עבודה משותפת של היסטוריונים ושל חוקרים מדיסציפלינות אחרות – סוציולוגיה, פילוסופיה יהודית, משפט ועוד - מישראל ומארצות הברית , שהתכנסו באפריל 1990 באוניברסיטת ברנדייס שליד בוסטון לכנס בינלאומי על ציונות ודת .
אף שהספר נכתב פרקים פרקים בידי מחברים רבים - כל אחד בתחומו ועל פי דרכו - מצטרפים הפרקים השונים של הספר יחד למסכת אחת.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: דב שוורץ
תיאור: בספר זה סוקר המחבר את תולדות התנועה הציונית־ הדתית ואת  צמיחת היסודות האידאולוגיים שלה במשך מאה שנות קיומה החל משנת 1902. הציונות הדתית פילסה את דרכה בשקידה ובהדרגתיות מהשוליים אל המרכז הפוליטי והחברתי ומפסיביות למוקד של השפעה. סיפורה המרתק של התנועה מוצג מתוך ניתוח של סוגיות שונות, כגון לבטי המיסוד הפוליטי, מעמדה ותפקידה של הרבנות הראשית, היחס לערכים סוציאליסטיים, החינוך הציוני־ הדתי וההתיישבות. הדיון ההיסטורי והמדיני בתולדות התנועה משלב גם היבטים רוחניים ואידאולוגיים, ובתוכם נידונות בקצרה הגותם של הרב יצחק יעקב ריינס, הראי"ה קוק, הרב מאיר בר־ אילן (ברלין), הרב יהודה ליב מימון (פישמן), משה אונא ואחרים. בסוף הספר מובאת ביבליוגרפיה של מחקרים על הציונות הדתית.
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הצג עוד תוצאות